בש"פ 3190/03 יוסי בן ברוך נ. מדינת ישראל

עתירה לגילויין של ראיות חסויות כהוראת הסעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

2.המבקש עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בירושלים באשמות של ניסיון רצח, עבירות בנשק וגניבה (פ"ח 5035/02). המדובר הוא, כדברו של כתב-האישום, בתיכנון שתיכנן העותר עם אחד שלמה דביר, ובתיכנון שתיכנן דביר עם ירדן מורג ועופר גמליאל לבצע פיגוע רב עוצמה שאמור היה להסב אבידות רבות בקרב האוכלוסיה הערבית בירושלים. במהלך משפטו של העותר הגישה המדינה לבית-המשפט שלוש תעודות שעניינן חיסויין של ראיות: תעודה שמיום 29.5.02 ( התעודה הראשונה ), תעודה שמיום 9.2.03 ( התעודה השניה ) ותעודה שמיום 5.3.03 ( התעודה השלישית ). על שלוש תעודות אלו חתם שר הביטחון כסמכותו בסעיף 44(א) לפקודת הראיות.

הבקשה שלפניי עניינה בהסרת החיסוי משלוש תעודות אלו.

3.עם פתיחת הדיון הודיענו בא-כוח המדינה כי בימים הקרובים יוסר החיסיון מעל חומר הראיות נושא התעודה השניה. עניינה של תעודה זו נסתיים אפוא. ואולם, אם לא יוסר החיסיון כי-אז שמורה כמובן למבקש זכותו לחדש את בקשתו להסרת החיסיון.

4.בראשית הדיון שמעתי טיעונים כלליים מפי בא-כוח המבקש, ובעיקר נתתי דעתי לשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי-הדין ככל שהמדובר הוא בתעודות החיסיון שלעניין. לאחר-מכן שמעתי את נציגי המדינה במעמד צד אחד, קיבלתי לעיוני את חומר הראיות החסוי, והוספתי וקיבלתי הסברים על אודות אותן ראיות. כן קיבלתי לעיוני חומר ראיות שנגלה לעיניו של בא-כוח המבקש. עיינתי עיין היטב בחומר הראיות החסוי, ולהלן היא החלטתי.

5.ראשית לכל אומר, ששוכנעתי כי גילויו של חומר הראיות החסוי עלול לפגוע בביטחון המדינה וכי בדין וכדין החליט שר הביטחון לחסות על אותן ראיות שחיסה עליהן. ואולם עיקר הוא בשאלה אם יש בו בחומר הראיות החסוי כדי להיות לעזר למבקש לייצוב הגנתו במשפט העומד ותלוי נגדו. וכפי שנאמר במקום אחד: "תחנת המוצא ותחנת הסיום בנושא החיסיון הוא הצורך בעשיית צדק לנאשם, בקיומו של משפט הוגן. הגינות היא אמת המידה וצדק הוא המיבחן. הם אשר יקבעו בשאלת החיסיון, ועל-פיהם יוכרע הדין. עיקר היא עשיית משפט צדק לנאשם, שמירת זכותו למשפט הוגן, ופגיעה באלו תחייב מעצמה הסרת החיסיון.": בש"פ 6392/97 - בלביסי , פ"ד נא(5) 176, 179. ראו עוד: ב"ש 838/84 - ליבני , פ"ד לח(3) 729; ע"פ 889/96 - מאזריב , פ"ד נא(1) 442, 463. על רקע הנחיות אלו בחנתי את חומר הראיות החסוי שהוצג לעיניי.

6.אשר לתעודת החיסיון הראשונה: עניינה של זו הוא, כלשונה, במקורות המידע של שירות הביטחון הכללי (שב"כ), בשיטות ובדרכי הפעולה וכיו"ב של השב"כ, ובסימני זיהוי של תפקידים, משימות, וכינויים של יחידות בשב"כ. עיינתי בראיות שהתעודה הראשונה אומרת לחסות עליהן, ונתברר להנחת דעתי כי אין בין אלו דבר שיש בו כדי לאצול על משפטו של המבקש.

7.אשר לתעודת החיסיון השלישית: תעודת חיסיון זו, כלשונה, עניינה ב"חומר חקירה הכולל מסמכים המסומנים א', ב', ג', ד' הנוגע למגעים שקיים הנאשם ירדן בן יעקב מורג עם אנשי שירות הביטחון הכללי לאחר הגשת כתב-האישום נגדו, למעט מה שלא כוסה בצבע שחור." כמפורש בתעודת החיסיון, ניתן לבא-כוח המבקש לעיין במיקצת מן הכתוב באותם מיסמכים שעה שחלקו האחר של האמור באותם מיסמכים כוסה בצבע שחור.

8.עיינתי בארבעה המיסמכים החוסים בתעודת חיסיון זו, ונמצא לי כי בעיקרם אין תוכנם רלוונטי כלל לאישום המועלה כנגד המבקש. אשר לחלק האחר באותם מיסמכים - והוא מיקצת-שבמיקצת - שוכנעתי כי אין בו כדי להועיל למבקש בפרישת הגנתו לפני בית-המשפט ואין בו כדי להוסיף לבא-כוח המבקש מידע האוצל על עניינו של מרשו.

9.נמצא לנו אפוא כי תעודת החיסון השניה אינה עוד לעניין, וכי תעודות החיסיון הראשונה והשלישית אין בהן כדי להיות לעזר למבקש בעת ניהול משפטו. משהגעתי למסקנה זו אין לי אלא לדחות את הבקשה.

הבקשה נדחית.

היום, ז' בניסן תשס"ג (9.4.2003).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03031900_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il