בש"פ 3199/99 חיים סרור נ. מדינת ישראל

העורר, צעיר יליד שנת 1980, הואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בכתב-אישום אחד עם שני אחים - האחד יליד שנת 1980 והשני יליד שנת 1981 - בביצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, וכן בביצוע מעשים הקשורים לשוד - קבלת רכב גנוב ושימוש בו ללא רשות וקשירת קשר לביצוע פשע. בכתב-האישום נטען, כי השלושה תקפו במכשיר חשמלי מהמם עובד של רשות-הדואר, שעה שהלה נהג במכונית של הרשות בראשון-לציון, ושדדו ממנו 50,000 ש"ח.

השלושה נעצרו עד תום הליכי המשפט. בתאריך 27.4.99 שוחרר הצעיר שבחבורה, לאחר שהערר שהגיש לבית-משפט זה התקבל.

בערר שבפניי נטען, כי אין מקום להבחין בין העורר - שעברו הפלילי נקי - לבין שותפו ששוחרר, במיוחד כאשר השותף ביצע את העבירה שעה שמאסר על-תנאי היה תלוי ועומד נגדו ולחובתו מספר הרשעות קודמות.

בתסקיר המעצר המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר בתנאים של מעצר בית, תוך ציון העובדה כי המעצר, שהוא הראשון הממושך בחייו, השפיע קשה על העורר, וכי אל מול המסוכנות הנובעת מעצם ביצוע העבירות החמורות, קיים סיכון כי מעצרו לתקופה ממושכת בחברת עבריינים ידרדר אותו לפשע.

המדינה, המבקשת לדחות את הערר, הטעימה כי על אף פער הגילים הקטן יחסית בין העורר לשותפו, היה מקום להביא בחשבון את העובדה שהשותף הוא קטין. כן טענה המדינה, כי תלויים ועומדים כנגד העורר שני כתבי-אישום בעבירות התפרצות, המצביעים על דפוס פעולה עברייני המלמד על מסוכנות.

לנוכח חומרתן הרבה של העבירות המיוחסות לעורר, הייתי סבורה כי יש לדחות את הערר. אלא שלא מצאתי טעם של ממש בהבחנה בין העורר לבין שותפו ששוחרר. ההיפך הוא הנכון. עברו הפלילי של השותף חמור יותר, ופער הגילאים בין השניים מצומצם מאד. בהתחשב בשחרור השותף בעל ההרשעות הקודמות, ובעמדת שירות המבחן כאמור לעיל, הגעתי איפוא לכלל דעה כי יש לקבל את הערר ולשחרר את העורר בתנאים שעליהם המליץ שירות המבחן.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הערר ומורה על שחרור העורר בתנאים הבאים: הישארות במעצר בית בבית סבתו, אסתר בקווה, ברחוב חיים אריאב 4/3 בראשון-לציון; הפקדת 5,000 ש"ח במזומן; המצאת ערבות צד ג' על סך של 50,000 ש"ח על-ידי דודתו של העורר, גב' דפנה באקי, המתגוררת בבית הסבתא וקיבלה על עצמה לפקח על העורר.

ניתן בזה צו לעיכוב יציאת העורר מן הארץ. על העורר, אם ברשותו דרכון, להפקידו במשטרה.

העורר יישאר במעצר עד למילוי תנאים אלה או עד לתום ההליכים נגדו, הכל לפי המקודם.