בש"פ 3209/99 רפעי יאסין נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"פ 710/96).

פסק הדין בעניינו של המבקש ניתן עוד ביום 7.7.96.

בבקשתו טוען המבקש כי הוא מודע לחריגה מן המועד על פי החוק להגשת בקשת רשות הערעור, אך יש סיבות לדבר. המבקש מציין כי בית המשפט קמא טעה "כאשר לא קיבל את הערעור" וכן טעה שכן לא גזר על המבקש מאסר באופן חופף. כמו כן טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא הביא בחשבון את העובדה שמצבו הבריאותי של המבקש אינו בטוב.

עוד טוען המבקש כי מועד הערעור שנקבע לא היה "מקובל עליו" וכן כי יש בידו ראיות חדשות ומפתיעות, אותן אין הוא טורח לפרט.

דינה של בקשה זו להידחות.

ראשית, בקשה זו הוגשה אחר למעלה משנתיים ימים לאחר שניתן פסק דין נגד המבקש. שיהוי כה ניכר בהגשת בקשת רשות הערעור, מן הדין הוא כי ייתמך בנימוקים כבדי משקל. במקרה זה, לא העלה המבקש ולו נימוק אחד שיש בכוחו לשכנע, ולו גם לכאורה, כי השיהוי בהגשת הבקשה היה מוצדק. לא כל שכן, כאשר טענותיו של המבקש הן סתמיות ולא ברורות.

שנית, גם לגופו של עניין דומה כי סיכויה של בקשה זו קלושים הם. מעיון בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, עולה כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט באשר להרשעת המבקש מעוגנות היטב בחומר הראיות וכי העונש שהושת עליו עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה.

סוף דבר, לאור האמור לעיל, מורה אני על דחיית הבקשה.