בש"פ 3220/12 אברהם אלפסי נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 03.04.12 בעמ"ת 50675-03-12 (כב' השופטת ר' יפה-כ"ץ ), לפיה נדחה ערר המבקש על החלטת בית המשפט השלום בבאר שבע מיום 25.03.12 בת"פ 22828-03-12 (כב' השופט ד' בן טולילה ), בגדרה הוחלט כי המבקש ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המבקש מואשם בעבירות התפרצות לבניין שהינו דירת מגורים, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ואיומים.

2.

טענתו המרכזית של המבקש היא שלא הוכחו לכאורה, בניגוד לנקבע על-ידי ערכאות קמא, קיומן של ראיות לעבירת ההתפרצות. על פי קו הגנה זה, בית משפט השלום אמנם צדק בקובעו כי "ישנה חשיבות לשאלה האם כניסתו של המשיב הייתה לאחר שניתנה לו רשות לכך או לאחר דו שיח עם המתלוננים אל מעבר לדלת, שהרי פתיחה וכניסה לתוך ביתו של אדם ללא רשות, היא לכשעצמה מקימה מעין חזקה שזו הייתה למטרה פלילית." (עמ' 3 להחלטת בית משפט השלום). עם זאת טוען המבקש כי שגה בית המשפט השלום - והעניין לא תוקן על-ידי בית המשפט המחוזי - בכך שהשיב לשאלה זו בשלילה. זאת תומך המבקש בהודעתה השנייה של המתלוננת בעלת הדירה במשטרה: "דפקו בדלת שהיתה פתוחה ואמרתי מי זה? ואז פתח את הדלת והתחיל להכנס..." (הודעה מיום 13.03.12). עוד מפנה המבקש להודעתה הראשונה של המתלוננת יום קודם לכן, בה כתוב כך:

"שאלה: כאשר הבחור ניכנס לבית האם הוא אמר משהוא

תשובה: הבחור אמר כאשר הוא ראה אותי אני רוצה שהבת שלך תעבור אצלי..."

אל מול אלה, מדגישה המשיבה את העובדה שעל פי העדויות, המבקש ברח בעוד המתלוננת קראה לבעלה. כן הבליטה כי בהודעתה הראשונה של המתלוננת היא לא מסרה כי שאלה "מי זה" טרם כניסתו של המבקש, אלא אמרה שלאחר ששמעה דפיקות בדלת לא ענתה לפני שנכנס המבקש. עוד ציינה המשיבה שבניגוד לדברי המבקש, למעשה בתה של המתלוננת, שעל פי הנטען המבקש שאל לגביה, לא הייתה נוכחת ויש בזה לעורר חשד פלילי בהתנהגותו.

3.

לאחר שמיעת טענות הצדדים אשר התייחסו לחומר חקירה נוסף ולאחר עיון בהודעות המתלוננת, ניתן לסכם את המצב באופן הבא: אף אם קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירות רכוש על-ידי המבקש, עוצמתן - שאיננה גבוהה - מטה את הכף לטובת שחרורו לחלופה מתאימה, היה ותימצא. יובהר כי בדיון בבית המשפט השלום נמנע המבקש מלהציג חלופה, אך לדברי הסנגורית בדיון לפניי ביכולתו להציג חלופה כעת. עבירות תקיפת שוטר ואיומים הוכחו לכאורה, והראשונה מבין השתיים מקימה עילת מעצר. אך יש טעם בדברי הסנגורית שלא בגין עבירות אלו נעצר מרשהּ.

בנסיבות אלו, כאשר השגגה בעניין שעומד בליבת ההחלטה ברורה ומשליכה ישירות על מעצרו של המבקש, דעתי היא כי יש מקום בנסיבות העניין ליתן רשות ערר למבקש ולקבלו. התיק יוחזר לבית משפט השלום בבאר שבע על מנת שישקול את שחרור המבקש בהתאם לחלופה שתוצג ועל פי האמור לעיל בפסקה 3 בהחלטה זו.