בש"פ 3221/19 לואי עבד אלרחמאן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופט נ' סילמן ) מיום 30.4.2019 במ"ת 34948-09-18 שבמסגרתה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו לחלופת מעצר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

2.

ביום 20.9.2018 הוגש נגד העורר ונגד שני חבריו (אשר ייקראו להלן, בהתאמה: שלושת הנאשמים וכן שני הנאשמים הנוספים ) כתב אישום המייחס להם קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ושוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, בשלהי חודש אוגוסט בשנת 2018 הכיר העורר את נפגע העבירה (להלן: המתלונן ) ברשת החברתית "פייסבוק". הקשר בין השניים כלל בעיקר שיחות טלפוניות ושיחות וידיאו בעלות אופי מיני. במהלך תקופה זו קשרו שלושת הנאשמים קשר לשדוד את המתלונן כשהלה ייפגש עם העורר. בהתאם לתכנון, הציע העורר למתלונן להיפגש על מנת לקיים עמו יחסי מין. ביום 1.9.2019 קבעו השניים להיפגש בשעות הערב, והעורר הודיע על כך לשני הנאשמים הנוספים, ותיאם איתם כי ימסור להם את המיקום שלו ושל המתלונן כדי שיוכלו להגיע אליהם ולהוציא את תכניתם אל הפועל. באותו היום, בשעה 20:00 או בסמוך לכך, אסף המתלונן את העורר מתחנת אוטובוס בה המתין לו. העורר הדריך את המתלונן לנסוע לדרך עפר חשוכה המובילה לחורשה, באמתלה כי יש במקום צימר שהוא הזמין מראש. משהבחין המתלונן כי אין בחורשה שום צימר, החל לנסוע אחורנית במטרה לחזור על עקבותיו. או אז הגיעו למקום שני הנאשמים הנוספים ברכב אחר, חסמו את דרכו של המתלונן ואילצו אותו לעצור את רכבו. בשלב זה אחד משני הנאשמים הנוספים פתח את דלת הנהג ברכבו של המתלונן, הכה אותו ודרש ממנו לצאת מרכבו. לאחר שהמתלונן סרב לכך, החלו העורר והנאשם השלישי לשדוד מהרכב חפצים. שלושת הנאשמים ניסו אף לגנוב את רכבו של המתלונן, אך התנגדותו העזה מנעה זאת מהם. לאחר מכן נמלטו שלושת הנאשמים מהמקום, כשברשותם הרכוש שנשדד.

3.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של שלושת הנאשמים עד לתום ההליכים המתנהלים נגדם. ביום 20.9.2018 הורה בית המשפט על הארכת מעצרו של העורר עד למתן החלטה אחרת, ובמקביל הורה לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר לשם בחינת חלופת מעצר עבורו. ביום 28.10.2018 החליט בית המשפט להמיר את מעצרו של העורר במעצר בפיקוח אלקטרוני עד תום ההליכים, בתנאים הבאים: הפקדה עצמית של 10,000 ש"ח; חתימה על התחייבות עצמית בגובה 10,000 ש"ח; חתימה של כל מפקח שאושר על ידי בית המשפט על התחייבות צד ג' בגובה 10,000 ש"ח; וכן הוצאת צו איסור יציאה מהארץ נגד העורר. בית המשפט התיר לעורר חלון התאווררות יומי בין השעות 19:00-17:00 בתחומי הכפר שבו נמצא הבית בו הוא שוהה במעצר ובליווי אחד ממפקחיו.

4.

ביום 27.3.2019 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו, במסגרתה ביקש כי יותרו לו חלונות בפיקוח האלקטרוני באופן שיוכל לצאת לעבודה מידי יום בפיקוחו של אביו. ביום 30.4.2019 נדונה בבית משפט קמא בקשה זו. בהחלטתו מאותו היום הסביר בית המשפט כי למרות הקפדתו של העורר על תנאי מעצרו שצוינו לעיל, עדיין לא ניתן להתעלם מחלקו המהותי בביצוע העבירה. כמו כן הטעים בית המשפט כי כשמדובר במעצר בפיקוח אלקטרוני יש לייחס לחלוף הזמן משקל נמוך יחסית בהשוואה למסגרת של מעצר מאחורי סורג ובריח. בנוסף לכך ציין בית המשפט כי מעצר בפיקוח אלקטרוני מעצם טיבו אינו מתיישב עם היתר ליציאה לעבודה, וכי ממילא היציאה לעבודה אמורה להתבצע באופן הדרגתי – ולא כך נעשה במקרה דנן. לבסוף ציין בית המשפט כי התרשם שההליך בעניינו של העורר צפוי להסתיים בקרוב, וכי אין טעם בשלב זה לשלבו לזמן קצר בעבודה. בשים לב לכל השיקולים האמורים נדחתה בקשתו של העורר, ואולם לצד זאת ציין בית המשפט כי אם פרשת ההגנה לא תסתיים עד כחודש ממועד מתן ההחלטה, יוכל העורר להגיש בקשת עיון חוזר נוספת, שבמסגרתה תיבחן האפשרות של הרחבת חלונות ההתאווררות, ובהמשך גם האפשרות של יציאה לעבודה בפיקוח.

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

5.

העורר טוען כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו שלא לאשר לו לצאת לעבודה בפיקוחו של אביו. לטענת העורר, בית המשפט לא ייחס בהחלטה משקל ראוי לכך שהעורר הוא אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי; לכך שהעורר הקפיד על כל תנאיה של חלופת המעצר שאושרה לו; לכך שמעשיו אינם נמצאים ברף החומרה העליון של העבירה; ולכך שהעבירה לא בוצעה לשם בצע כסף, אלא בשל רצונו של העורר לבזות מינית את המתלונן. כמו-כן טוען העורר כי בית משפט קמא נתן משקל מופרז לחלקו בעבירה; כי מאז שנעצר לראשונה חלפו כבר שמונה חודשים, וכעת אין עוד הצדקה למעצרו שכן כבר לא קיים חשש כי ישבש את חקירת המשטרה. בעניין חלוף הזמן, טוען העורר כי אמנם אין דינו של מעצר באיזוק אלקטרוני כדינו של מעצר מאחורי סורג ובריח, אולם אין להקל ראש בפגיעה שמעצר ממושך באיזוק אלקטרוני מסב לעצור. העורר מוסיף וטוען כי אף אם פרשת ההגנה תסתיים בקרוב, עדיין יחלוף זמן רב עד לגזירת דינו בהתחשב ביומנו העמוס של בית המשפט. לאור מכלול שיקולים אלה מבקש העורר כי אבטל את החלטתו של בית משפט קמא ואאפשר לו חלונות יציאה לעבודה בפיקוחו של אביו.

6.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 22.5.2019 חזר העורר על טענות אלה, ואילו המשיבה טענה כי אין סיבה שאתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

7.

סבורני כי דין הערר להידחות.

8.

החלטתו של בית משפט קמא מאזנת היטב בין צרכי ההליך הפלילי לבין זכויות העורר, אשר נהנה בשלב זה של ההליך מחזקת החפות. יתירה מכך: בית משפט קמא קבע במפורש כי ככל שמשפטו של העורר יימשך, יהא באפשרותו להגיש בקשה לעיון חוזר שבמסגרתה תיבדק האפשרות של מתן היתר יציאה לעבודה. אינני רואה אפוא כל סיבה להתערב בהחלטה קמא, ואני דוחה את הערר.