בש"פ 3223/00 מדינת ישראל נ. מוסא סאפי

לפני ערר של מדינת ישראל על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב (ב"ש 90790/00 (כב' השופטת רות אליעז)) מן הימים 23.4.00 ו- 3.5.00 בהן דחה בית המשפט את בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, קבע כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר, והורה על שחרור המשיב בחלופת מעצר.

ביצוע השחרור עוכב עד למתן החלטה בערר זה.

בחנתי את טיעוני הצדדים בענין שלפנינו ובאתי לידי מסקנה כי יש להיענות לערר המדינה ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

אלה הטעמים לכך:

(1) כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים:

באישום הראשון מיוחסת לו עבירת שוד בנסיבות מחמירות בחבורה בכך שביחד עם אחר שדד את המתלונן תוך שימוש באלימות.

באישום השני מיוחסות למשיב עבירות של תקיפת שוטר במילוי תפקידו ובריחה ממשמורת חוקית, בכך שלאחר הארוע נשוא האישום הראשון עוכב לחקירה בחשד לביצוע השוד והובא לתחנת המשטרה שם היה נתון במשמורת חוקית. עובר להכנסתו לתא המעצר בתחנה, דחף המשיב איש משטרה שמילא תפקידו כדין וברח בריצה מהתחנה.

עוד מיוחסת למשיב עבירת איומים כלפי המתלונן בכך שלאחר ביצוע עימות ביניהם במשטרה איים על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו, בכך שאמר לו כי הוא רוצה לדקור אותו וזאת בכוונה להפחידו.

בבית משפט קמא לא נשללה התשתית הראייתית לגבי האישומים המפורטים לעיל למעט בנושא תקיפת השוטר.

(2) האישומים, גם כשהם עומדים לעצמם, מעידים על קיום חשש של ממש משחרורו של המשיב וזאת מכמה בחינות:

האחת: עולה חשש לבטחונו של המתלונן, הנובע מאיומו של המשיב כלפיו כי יפגע וידקור אותו עקב תלונתו, כדי להפחידו;

בהודעת המשיב עצמו מיום 9.4.00 נשאל על אמירה זו והשיב:

"כן, אני אדקור אותו בגלל שהוא שקרן, בגלל שהוא אמר שאני לקחתי לו את הכסף.

שאלה : אז אתה מודה שאיימת לדקור אותו בזמן העימות?

תשובה : כן."

השניה: באיום האמור אין רק משום חשש לשלומו של המתלונן אלא גם נסיון לשבש את הליכי המשפט בדרך של הפחדתו ממתן עדות.

השלישית : העובדה כי המשיב נמלט מתחנת המשטרה בעודו נתון שם במשמורת חוקית, מעלה חשש להימלטותו מהליכי השפיטה.

ביום 2.4.00 נשאל המשיב בחקירה במשטרה:

" שאלה : אם תהיה לך הזדמנות, אתה תברח עוד פעם?

תשובה : כן, בטח... לא דחפתי, סתם ברחתי ואם תיתן לי עוד פעם הזדמנות, אני בורח עוד פעם..."

נתונים אלה, גם כאשר הם עומדים לעצמם, די בהם כדי להביא למסקנה בדבר הצורך במעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ברי, כי הנסיבות האמורות מעלות, ראשית, חשש מיידי לבטחון המתלונן באם המשיב ישוחרר. שנית, מתלווה לשחרור המשיב חשש משיבוש הליכי משפט במובן נסיון השפעה מצדו על המתלונן שימנע מלהעיד. ושלישית, קיים חשש ברור מהתחמקות המשיב מהליכי השפיטה הניזון הן מנסיון העבר שהיה כרוך בבריחה ממשמורת חוקית והן מאמירותיו של המשיב עצמו.

חלופת מעצר - תהא אשר תהא - לא תוכל להניח את הדעת ולשרת את מטרות המעצר, משהבטחון בקיום תנאי השחרור על ידי המשיב ובהתייצבותו למשפט התערער. בנסיבות אלה חשיבותה של העובדה כי זו למשיב היתקלותו הראשונה עם החוק הופכת להיות שולית בלבד.

אין גם מקום לטענה בדבר הצורך להשוות את דין המשיב לזה של שותפו לעבירה, קטין, אשר שוחרר בחלופת מעצר. לא רק גילם של השניים שונה אלא גם הנסיבות הרלבנטיות להארכת המעצר נבדלות בין זה לזה.

כדי להבטיח את שלום הציבור ובטחונו של המתלונן, וכדי למנוע שיבוש הליכי משפט והתחמקות המשיב מהליכי השפיטה, אני מחליטה לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.