בש"פ 3228/08 אבאטה אספו נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת ( כב' השופט ז' הווארי ) מתאריך 20.3.08 בב"ש 440/08. בהחלטתו דחה בית המשפט הנכבד קמא ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת, שלא קיבל את בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו בערובה ל"מעצר בית" בבית סבו.

2.

בתאריך 11.11.07 הוגש כנגד העורר כתב אישום לבית משפט השלום בנצרת. בכתב האישום נטען כי בתאריך 2.11.07 הגיע העורר, ביחד עם עוד שלושה נאשמים ועוד אחרים שאינם נזכרים בכתב האישום, לתחנת המשטרה ביקנעם בדרישה לשחרר אדם בשם וולגה גנט, שעוכב קודם לכן, לצרכי חקירה. נטען כי העורר, ביחד עם הנאשמים הנוספים, חסם את דרכה של ניידת משטרה, ניסה לפתוח את דלתותיה ולא איפשר את המשך נסיעתה – הכל על מנת להוציא מן הניידת את אותו וולגה גנט. במקום פרצה מהומה, במהלכה התפרע העורר, ביחד עם הנאשמים האחרים, והפר את הסדר הציבורי. בכתב האישום נטען עוד כי כאשר הגיעו למקום ניידות משטרה נוספות, תקף העורר יחד עם האחרים את השוטרים, איים עליהם וקילל אותם. כן נטען כי נגרם נזק לניידות המשטרתיות כתוצאה מאבנים שהושלכו לעברן על ידי העורר והנאשמים האחרים. העורר, כך נטען, אף השתתף בטלטול ניידת משטרתית ובשבירת האנטנה של אחת הניידות והכל כאשר בפנים נמצאת שוטרת. העורר נאשם באופן ספציפי כי פנה לשוטר יואב חנוך ואמר לו: "אני יודע איפה אתה גר, אני אירה בך וארצח אותך, מי אתה בכלל". כן הוא נאשם כי תקף את השוטר דורון צוציק. כתב האישום ייחס לעורר ולשלושת הנאשמים האחרים עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) ו-(3) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – " החוק "); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; איומים, לפי סעיף 192 לחוק; חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק; התנהגות פסולה במקום ציבורי, לפי סעיף 216(א)(1) לחוק.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, התבקש גם מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בבקשה צוין כי למשיבה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמת העורר והנאשמים האחרים, הכוללות, בין היתר: הודעות השוטרים שנכחו במקום, דו"חות פעולה של השוטרים, תמונות שצולמו סמוך לאחר האירוע וכן הודעות חלק מן הנאשמים הקושרים עצמם לאירוע. כן צוין בבקשה כי לאירוע חומרה יתרה, נוכח העובדה שמקורו ברצונם של העורר ושלושת הנאשמים הנוספים לשבש את עבודת המשטרה, תוך שהם משתמשים כלפי השוטרים באלימות קשה, איומים, קללות וזריקת אבנים .

בית משפט השלום בנצרת החליט, בתאריך 20.12.07, על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית סבו, בתנאי "מעצר בית" מלאים. על החלטה זו לא הגיש העורר ערר. בתאריך 27.2.08 דחה בית משפט השלום בנצרת בקשה שהגיש העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו בערובה, מן הטעם שלא חל כל שינוי נסיבות משמעותי – מלבד חלוף הזמן – מאז מתן ההחלטה לגבי השחרור בערובה, ובנסיבות העניין התקופה שחלפה מאז מתן ההחלטה הראשונית לא נראתה חורגת ממתחם הסבירות.

4.

על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט הנכבד קמא, ובה טען גם כנגד קביעת בית משפט השלום בנצרת, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר. כאמור לעיל, בית המשפט הנכבד קמא דחה את הערר וקבע כי אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר. באשר לאפשרות כי העורר ישהה בבסיס צה"ל שבו הוא משרת, תחת השגחת מפקדיו, ציין בית המשפט הנכבד קמא כי היה מוכן לשקול אפשרות זו אילו שלטונות צה"ל היו מאפשרים לקיים חלופת מעצר בבסיסי צה"ל. ואולם, המדיניות הנהוגה בצה"ל שוללת קיום חלופת מעצר בבסיסים ועל כן אין להתערב במדיניות זו. עוד הדגיש בית המשפט הנכבד קמא כי חלוף הזמן הקצר יחסית מאז ההחלטה על שחרור העורר לחלופת מעצר –איננו חורג ממתחם הסבירות המחייב עיון חוזר בהחלטת בית משפט השלום.

כנגד החלטה זו הוגש הערר שלפני.

5.

בדיון שהתקיים בפני בתאריך 16.4.08 ב"כ העורר טען כי אין הוא חולק על קיומן של ראיות לכאורה ואולם, לשיטתו, נוכח אותן ראיות – חלקו של העורר באירוע נשוא כתב האישום פחות משל שאר המשתתפים: העורר לא נתפס בשעת מעשה אלא רק לאחר שהגיע לתחנת המשטרה, ולא נערך לו מסדר זיהוי ועל כן הזיהוי שלו על ידי השוטר שהותקף הוא בעייתי, בפרט נוכח העובדה שמדובר היה בשעת לילה ואין חולק שבמקום היה צעירים רבים בני העדה האתיופית – כמו העורר. עוד נטען בערר כי בנסיבות העניין ונוכח עברו הנקי של העורר, היותו חייל קרבי בצה"ל ומהות העבירות המיוחסות לו – לא מתקיימת כאן עילת מעצר. עוד טוען העורר כי זמן רב חלף מאז נעצר ואף מאז שוחרר לחלופת מעצר – ודי בכך כדי להצדיק שחרורו ללא כל תנאים. כן ציין העורר כי שמיעת ההוכחות בתיק נדחתה. לבסוף ביקש העורר לחלופין כי יותר לו לחזור לשירותו הצבאי בבסיס צה"ל בדרום הארץ (בחטיבת "גבעתי") – לא במסגרת של חלופת מעצר כי אם לאחר שיוקלו תנאי שחרורו בערובה, כך שמעצר הבית יתקיים רק בסופי השבוע שבהם לא ישהה בצבא.

6.

המדינה התנגדה בדיון הנ"ל לכל בקשות העורר. באשר לטענתו האחרונה של העורר, לגבי המשך שירותו בצבא, הדגישה ב"כ המדינה כי העמדה העקרונית של צה"ל היא כי אין לקלוט חיילים לחלופת מעצר בבסיסים, ובשלב זה אין לדעת האם יוכל העורר בכלל לחזור ולשרת ביחידתו, גם במידה ויבוטלו לאלתר כל התנאים המגבילים שהושתו עליו על ידי בית משפט השלום. עוד עדכנה ב"כ המדינה כי בינתיים נקבעו מועדי הוכחות בתיק ועל כן אין לקבל אף את טענת העורר בעניין זה. ב"כ המדינה הדגישה לבסוף כי לשיטתה הראיות הלכאוריות הקיימות בעניינו של העורר, מלמדות על כך שתפקידו באירוע כלל לא היה שולי ולכן, ונוכח חומרת העבירות המיוחסות לו, חלופת מעצר של "מעצר בית" הינה ההגנה המינימאלית המתחייבת כאן, כדי להפיג את מסוכנותו.

7.

בעקבות הדיון שקיימתי כאמור ביקשתי להמתין בהחלטה בתיק – מבלי לשנות בינתיים מתנאי חלופת המעצר שנקבעה לעורר – זאת כיוון שבתיק אחר עלתה גם כן אותה מדיניות של הצבא שלא להסכים לקיום חלופת מעצר בבסיסיו. דא עקא שהזמן חלף וביני לביני הודיע לי ב"כ העורר שהעורר נדרש להחזיר את ציודו הצבאי לצבא וכי חלו התפתחויות נוספות בתיק. לפיכך הועדתי דיון נוסף בפני לשמיעת עדכונים במכלול – לתאריך 15.12.08.

8.

בדיון שהתקיים בפני בתאריך 15.12.08 נמסר לי כדלקמן:

(א)

הוגש כתב אישום מתוקן כנגד העורר והאחרים, ובו, לטענת ב"כ העורר, "רוככו" מעט התיאורים והאישומים המיוחסים לעורר.

(ב)

בתאריך 17.9.08 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה בתיק בבית משפט השלום בנצרת וישיבת הוכחות נוספת קבועה לתאריך 14.1.09 (לאחר שישיבה שהיתה אמורה להתקיים בתאריך 12.11.08 בוטלה מטעמיו של בית המשפט הנכבד).

(ג)

העורר שוחרר בינתיים מן הצבא והוא מקיים בקפדנות את תנאי מעצר הבית המלא שהושתו עליו – בבית סבו.

(ד)

תנאי חלופות המעצר שהושתו על הנאשמים האחרים בתיק הוקלו לאחרונה (לגבי בזזאוי סבהט – בתאריך 7.12.08), כך שהותר להם לעבוד במשך היום ולשהות ב"מעצר בית" חלקי רק בשעות הלילה (לגבי נאשם שלישי הותר לו לרצות עבודות שירות, שהוטלו עליו, במשך היום – בירושלים ולשהות ב"מעצר בית" בלילה).

נוכח ההתפתחויות הנ"ל הודיעה לי ב"כ המדינה באדיבותה כי המדינה נותנת עתה הסכמתה כי יוקלו גם תנאי חלופת המעצר של העורר, כך שאלה יושוו למה שהושת לאחרונה על האחרים (רשות לעבוד בפיקוח משמורן במשך היום ו"מעצר בית" בלילה). כמו כן מסרה ב"כ המדינה שיש הסכמה לכך שהעורר יחזור לגור, וכן לשהות ב"מעצר בית" בלילה – בבית אמו ביקנעם.

9.

נוכח כל האמור לעיל ובמיוחד בשים לב להתפתחויות שחלו בתיק, המפורטות בסעיף 8 שלעיל, ובשים לב להקפדה בה נהג העורר בתנאים שהושתו עליו עד כה – אני מורה כדלקמן:

(א)

תנאי חלופת המעצר שהושתו על העורר יוקלו והוא רשאי לחזור לבית אמו ביקנעם, כאשר שם הוא ישהה ב"מעצר בית" חלקי משעה 20:00 בלילה עד השעה 6:00 בבוקר – זאת תחת פיקוחה של אמו (או של ערב אחר נוסף ובלבד שזה יאושר מראש על ידי הערכאה הדיונית).

(ב)

העורר לא יהיה מוגבל בתנועותיו, מעבר לשעות בהן הוא אמור לשהות ב"מעצר בית" חלקי, כאמור בס"ק (א) שלעיל, והוא רשאי, כמובן, במסגרת זו גם לחפש ולמצוא לעצמו תעסוקה ולעבוד.

(ג)

מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד העורר, והיה ויש בידו דרכון עליו להפקידו לאלתר במזכירות בית משפט השלום בנצרת.

(ד)

בכפוף לשינויים בתנאי חלופת המעצר הכלולים בהחלטתי זו – שאר התנאים והערבויות שהושתו על העורר ועל הערבים לו נשארים על כנם.

ער אני לכך כי בתנאים אלה יש הקלה מסוימת מעבר להסכמה שניתנה על ידי ב"כ המדינה, ואולם הדבר מוצדק בנסיבות ויש רק לקוות כי העורר יצדיק את האמון שניתן בו, כפי שעמד בקפדנות בתנאי חלופת המעצר (המחמירים יותר) שחלו עליו עד כה.

10.

בשולי הדברים אעיר כי רצוי שהפרקליטות תבחן עם צה"ל את האפשרות להסדיר במקרים מיוחדים ומתאימים קיום חלופת מעצר גם במסגרת הצבאית. בהקשר זה יש לציין כי על פי מה שנמסר לי, העורר, עד לאירוע נשוא האישומים, תיפקד בצורה ראויה כחייל קרבי בחטיבת "גבעתי" ומפקדיו היו נכונים לשמש לו כמשמורנים. יתכן איפוא, והדבר טעון בדיקה, שניתן לגבש לגבי מקרים יוצאים מן הכלל מעין אלה נוהל, המחריג, בהינתן האישורים המתאימים, את המדיניות הרגילה של צה"ל (שטעמיה מובנים) – ויצאו כולם נשכרים.