בש"פ 3236/97 מאג'יד הייב נ. מדינת ישראל

העורר היה מעורב בתאונת דרכים שבה נהרגו שלושה אנשים ונפצעו אנשים נוספים. הוא מואשם בהריגה, הפקרת הנפגעים לאחר הפגיעה, ובעבירות נוספות. לחובתו, כפי שבית המשפט המחוזי ציין, 20 הרשעות "רבות וחמורות" בעבירות תנועה, אף שיש לו רשיון נהיגה רק 6 שנים, ורשיון הנהיגה שלו נפסל לא אחת. בית המשפט המחוזי מוסיף ואומר: "כל הרשעותיו הקודמות ופסילות רשיון הנהיגה של המשיב לא הועילו לרסנו עד שביצע את התאונה הנוראה הנ"ל, ואם לא די בכך הרי עצם הפקרת הנפגעים לאחר התאונה, בריחתו ממקום התאונה והסתרת הרכב, יש בהן כדי להוסיף חטא על פשע". על יסוד כל אלה החליט בית המשפט המחוזי, ביום 26.1.97, לעצור את העורר עד תום ההליכים.

בערר לבית משפט זה קבע כבוד השופט טירקל (ביום 3.3.97) כי העורר מסוכן לציבור, אין הצדקה לחלופת מעצר ודחה את הערר.

לא עבר זמן רב והעורר הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לעיון חוזר בהחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. העורר לא נואש והגיש ערר לבית משפט זה. כבוד השופטת ביניש החליטה (ביום 16.4.97) לקבל את הערר במובן זה שהעורר ישוחרר מן המעצר ויהיה נתון במעצר בית מלא בביתו שבכפר טובא וכן יקיים תנאים מסויימים שנקבעו על ידי בית המשפט.

ושוב, לא עבר זמן רב והעורר הגיש בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי. הפעם הבקשה היתה לאפשר לעורר ללמד בבית הספר שבכפרו, כל יום 4 שעות לפני הצהרים. הבקשה נדחתה (ביום 1.5.97). גם הפעם לא נואש העורר והגיש ערר לבית משפט זה. וזה הערר שבפני.

העורר שבפני נתמך על ידי מכתב מאת מנהל בית הספר, בו העורר מלמד, ובמכתב נאמר כי מתבקש היתר שיאפשר לעורר ללמד בבית הספר (הזמן המבוקש גדל מ4- שעות ל8- שעות), כאשר מטרת ההיתר היא "לייעל את העשייה החינוכית בבית ספרנו", וזאת תוך התחייבות של מנהל בית הספר כדלקמן: "אנו נדאג להבאתו לבית הספר מדי בוקר ונדאג להחזרתו מטעמנו בתום יום הלימודים".

שאלתי את ב"כ העורר מה נשתנה מאז נדון הערר של העורר בפני כבוד השופטת ביניש, ביום 16.4.97, ומדוע לא נתבקש ההיתר אז, במקום לפתוח בסבב חדש של דיונים בבתי המשפט . לא קיבלתי תשובה טובה לשאלה זאת.

כאשר נאמר לי כי הטעם העיקרי התומך בבקשה זאת הוא התמשכות הדיונים, ציינתי כי שמיעת משפטו של העורר הסתיימה כבר. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט זועבי) ציין בהחלטתו מיום 1.5.97 כי שמיעת התיק הסתיימה, אך הוא נעתר לבקשה לדחות את סיום המשפט כדי לאפשר לצדדים לסכם טענותיהם בכתב. הסיכומים של התביעה כבר הוגשו. אכן, לסניגוריה הוקצה חודש ימים להגשת הסיכומים שלה. אך בידיה הדבר להזדרז בהגשת הסיכומים ולזרז את המועד של הכרעת הדין.

ממילא, שנת הלימודים עומדת להסתיים עוד זמן קצר: ביום 20.6.97. משמע, אין בכך כדי לשנות הרבה אם הבקשה של העורר תיענה או תידחה. שינוי כזה בתנאי המעצר אינו מצדיק, לדעתי, את ההתדיינות הכרוכה בכך, ומכל מקום, בנסיבות המקרה, אינו מצדיק שינוי ההחלטה שנתקבלה על ידי השופטת ביניש בערר הקודם שהגיש העורר, לפני זמן קצר בלבד.

הערר נדחה.