בש"פ 3238/12 מישל יובל קרולין נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשתה של עתירה לדיון נוסף על פסק-דינו של בית-משפט זה בע"פ 5277/10 (כב' השופטים נאור, חיות והנדל). בפסק-הדין נדחה ערעור המבקשת ואמה על הכרזתן כבנות הסגרה לארה"ב.

פסק-דינו של בית-משפט זה ניתן ביום 2.4.2012. מכאן שהמועד האחרון לפי דין להגשתה של עתירה לקיום דיון נוסף היה ביום 17.4.2012 (בשים לב לכך שימי פגרת הפסח באים במניין הימים). הבקשה שבכותרת הוגשה ביום 24.4.2012, קרי- באיחור של 7 ימים. בבקשה נטען כי באות-כוח המבקשת טעו לחשוב כי ימי פגרת חג הפסח אינם באים במניין הימים ומכאן האיחור שבהגשת ההליך. המדינה מתנגדת לבקשה ונימוקה המרכזי לכך הוא כי סיכוייו של ההליך העיקרי נמוכים.

בחנתי את טענות הצדדים. ייאמר מיד כי ספק רב אם בנסיבות העניין עלה בידי באות-כוח המבקשת לבסס כדבעי הצדקה לאיחור בהגשת ההליך, בין היתר בשים לב לכך שההלכה הפסוקה לפיה ימי הפגרה באים במניין הימים לצורך הגשתה של עתירה לדיון נוסף הינה ידועה ו מוש רשת (ראו לאחרונה: החלטת כב' השופט ג'ובראן בבש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית (לא פורסם, 24.1.2012)). יחד עם זאת, נוכח מהות הסוגיה שעל הפרק והנסיבות האישיות הנוגעות למבקשת, ראיתי להאריך את המועד להגשתה של העתירה לדיון נוסף, ולוּ לפנים משורת הדין. יודגש כי אין בהיעתרות לבקשה להארכת מועד כדי להביע עמדה בדבר סיכויי ההליך העיקרי.

המועד להגשתה של העתירה לדיון נוסף מוארך, אפוא, עד למועד ההגשה בפועל. המזכירות תקלוט את הבקשה לעריכת דיון נוסף לרישוּם ותעבירה לשופט המטפל.