בש"פ 3238/98 נסר פלאח נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום ובו ארבעה אישומים בשל עבירות של יבוא סם מסוכן, סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, קשירת קשר לביצוע פשע והסתייעות ברכב לביצוע פשע. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, העביר העורר בארבע הזדמנויות שונות סמים מסוג הרואין וחשיש מסוחר סמים בלבנון לסוחר סמים בארץ, והעביר סכומי כסף מסוחר הסמים בארץ לסוחר בלבנון.

בית המשפט ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. העורר ערר על ההחלטה.

2.בא כוח העורר הכביר מלים כדי להראות שאין בידי המשיבה ראיות, אפילו לא כדי "לכאורה", להוכחת האישומים נגדו. עיינתי וחזרתי ועיינתי בהחלטתו המפורטת והמנומקת היטב של בית המשפט המחוזי, בטענותיו של בא כוח המשיבה וכן בחומר הראיות שהוגש לעיוני, ולא מצאתי בטענותיו של בא כוח העורר דבר וחצי דבר שיש בו כדי לקעקע, כבר בשלב זה, את מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת האישומים נגד העורר. אצא ידי חובתי אם אומר בקיצור כי הראיות העיקריות נגד העורר הן הודעותיו המפלילות של עלי בירו, שהוא סוחר סמים המתגורר בכפר קילא שבדרום לבנון. חיזוק ממשי להודעות אלה מצוי במספר ראיות נוספות, כל אחת ואחת מהן בפני עצמה, וקל וחומר בהצטרפן יחד. לפיכך דין הטענה להדחות.

3.הטרידה אותי השאלה אם יש לשחרר את העורר בערובה ובתנאי שחרור, מן הטעם שנאשם אחר הכרוך בפרשיות שבכתב האישום, בשם פיראס חמד, שוחרר בערובה. לכך יש להוסיף כי אותו פיראס יצר את הקשר בין העורר לבין עלי בירו הנזכר והעורר היה שלוחו לצורך העברת הסמים מבירו לפיראס. אולם, שוכנעתי כי יש הצדקה לנהוג בעורר אחרת מאשר בפיראס לאור השוני שבין שתי הפרשיות מבחינת הראיות העומדות נגד כל אחד מהם. כפי שעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ג' גינת), שעל פיה שוחרר פיראס בערובה, "לא הצליחו החוקרים לאסוף ראיות עצמאיות לתמיכה בדברים בע"פ" המתייחסים לפעילות הפלילית המיוחסת לו. עוד אמר שם, במילים מפורשות, כי "אין באפשרותי איפוא לקבוע, כי בידי המאשימה ראיות שיוכלו לשמש בסיס להרשעת הנאשם". לפיכך דחה את הבקשה לעוצרו וקבע ערובות ותנאי שחרור.

כפי שראינו, לא זה מצב הראיות לענין העורר שלפנינו.

4. הערר נדחה.