בש"פ 3239/98 פלוני נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום בשל עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. העבירה נעברה כאשר העורר יידה אבן לעבר רכב אשר נסע ברחוב צאלח א-דין בירושלים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א' פרוקצ'יה), פרש יריעה רחבה של שיקולים ונימוקים, והגיע למסקנה שיש לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. העורר ערר על ההחלטה וביקש לשחררו בתנאים מגבילים.

2.לא היתה מחלוקת בבית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר והשאלה העיקרית שבה דן בית המשפט היתה אם יש לנקוט חלופה למעצר. זאת, בעיקר לאור העובדה שהעורר הוא קטין, יליד 1982, תלמיד ואין לו הרשעות קודמות. אולם, אחרי שעמד על כל היבטיה של השאלה הגיע למסקנה כי שחרורו של העורר יחרוג ממידת האיזון הראויה בין הערכים של חרות הפרט ובטחון הציבור.

3.לא מצאתי מקום לסטות ממסקנתו של בית המשפט המחוזי, ולפיכך אני דוחה את הערר.