פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
3244/01
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
העורר
:
אנטולי
פופיק
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 29.3.01 בתיק
ב"ש
90620/01 שניתן על ידי כבוד
השופטת
רות לבהר שרון
תאריך
הישיבה: ז' באייר תשס"א (30.4.01)
בשם
העורר: עו"ד יעקב שקלאר
בשם
המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין
החלטה
ויכוח שהתגלע בין העורר למתלונן, גלש לתגרה שבמהלכה שלף המערער, כך על פי טענת המשיבה, סכין, ודקר את המתלונן בבטנו וברגלו.
בגין עובדות אלו יחסה המשיבה למערער עבירה לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1) של חוק העונשין, והיא עתרה למעצרו עד לתום ההליכים.
בית המשפט המחוזי הגדיר את המקרה בו היה מעורב העורר, כאירוע חד פעמי שבו למתלונן היה חלק לא קטן, ולא קיים חשש שהעורר יחזור על התנהגותו האלימה כלפי המתלונן או כלפי אחרים. בית המשפט הוסיף ומנה לזכות העורר את העובדה שהוא חסר ההרשעות קודמות ועובד לפרנסתו, ועל כן הגיע למסקנה שניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופה אחרת. בית המשפט הורה שהעורר ישהה במעצר בית בכל שעות היממה, ולא בדירתו. כמו כן חויב העורר להפקיד ערבויות, ונאסר עליו ליצור קשר ישיר או עקיף עם עדי המשיבה.
טרונייתו של בא-כוח העורר מופנית כלפי ההחלטה לחייב את העורר לשהות במעצר בית מלא, דבר שמונע ממנו לעבוד לפרנסתו, ואני סבור שהדין עמו. כאמור, השתכנע בית משפט קמא מכך שלא נשקפת מהעורר סכנה, לא למתלונן ולא לעדי התביעה, באשר מדובר בהתנהגות חריגה וחד-פעמית שאינה מאפיינת את אורחותיו עד כה. בנסיבות אלו החזקתו של העורר במעצר בית מלא אינה שרתת מטרה כלשהי ומאידך כרוכה בנזק שלא לצורך.
מכאן החלטתי - לקבל את הערר במובן זה שההוראה בדבר מעצר בית בטלה, ולמניעת כל ספק אני טורח להבהיר, כי התנאים הנוספים שקבע בית המשפט המחוזי לעניין השחרור, יישארו על כנם.
ניתנה היום, ז' באייר תשס"א (30.4.01).
ש ו פ ט