בש"פ 3254/11 מדינת ישראל נ. משה קסוס

בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 10.5.2011 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 18387-08-10 בבית משפט השלום בחיפה, לפי המוקדם מבין המועדים.

כתב אישום

1.

ביום 10.8.2010 הוגש כתב אישום כנגד המשיבים ואדם נוסף, המייחס למשיבים עבירות פריצה לבנין שאינו דירה וביצוע גניבה, היזק לרכוש במזיד והחזקת מכשירי פריצה. למשיב 1 מיוחסת עבירה נוספת של נהיגה בפסילה. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 2.8.2010, בין השעות 23:05 ל-2:30 התפרצו המשיבים לחנות תכשיטים "ארז" בחיפה (להלן: העסק ), כשהם משתמשים לצורך כך ברכב המזדה של המשיב 1, ברכבו של המשיב 3 ובציוד מתוחכם שהוכן מבעוד מועד והובא למקום ההתפרצות באמצעות כלי הרכב האמורים. המשיבים נכנסו לחצר האחורית של הבנין בו מצוי העסק, טיפסו בעזרת סולם לדירה באותו בנין שאינה מאוכלסת בדיירים, ויצאו מהדירה אל חדר המדרגות. המשיבים פרצו חור בקיר חדר המדרגות באמצעות פטיש, נכנסו דרך החור שנפער בקיר לעסק, ניתקו את האזעקה וחיטטו בעסק, אך נמלטו מיד לאחר שהופרעו על ידי בלשים שהגיעו למקום. במהלך האירוע נהג המשיב 1 ברכב המזדה, אף שרישיונו נפסל. המשיב 2 נתפס במהלך הימלטותו על ידי בלש. המשיב 1 נתפס ברחוב הרצל, בשעה 2:30, בסמוך לרכב המזדה. המשיב 3 נעצר בצומת הרחובות הרצל-סוקולוב, בשעה 2:30, כאשר במהלך מעצרו הפריע המשיב 3 לשוטר בביצוע תפקידו, התנגד למעצר והשתולל.

לפני אירוע הפריצה נשוא כתב האישום, ביקש המשיב 1 מהאדם הנוסף שיגיע למקום הפריצה המיועד ויסייע למשיבים להימלט מהמקום בכך שינהג ברכב. האדם הנוסף נתפס יחד עם המשיב 1, ליד רכב המזדה.

בהמשך, ביום 7.9.2010 תוקן כתב האישום בכך שהוסף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 לאישום בעבירת פריצה לבנין שאינו דירה וגניבה.

הליכי המעצר בעניינם של המשיבים

2.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי הורה על הגשת תסקיר מבחן, אשר התקבל ביום 7.9.2010. שירות המבחן המליץ על שחרורו של המשיב 1 לחלופת מעצר, וביחס למשיבים 2-3 נמנע מלהמליץ על שחרור לחלופה. ביום 15.9.2010 קבע בית המשפט (השופט ז' פלאח) כי ישנן ראיות לכאורה וקמה עילת מעצר והורה על מעצרם של שלושת המשיבים עד תום ההליכים. ביחס למשיב 1, קבע בית המשפט כי אין להיעתר להמלצת שירות המבחן. זאת, מאחר שכנגד המשיב 1 ישנן ראיות חזקות, והוא בעל עבר פלילי עשיר. כן עומד נגדו עונש מאסר מותנה בר הפעלה. כמו כן, נקבע כי התחכום במעשים המיוחסים לו רב, דבר המחזק את מסוכנותו, ולפיכך אין בחלופת מעצר כדי להחליש מסוכנות זו. על כן, הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים. בנוגע למשיבים 2-3, נקבע כי גם לגביהם ישנן ראיות חזקות, ונוכח נסיבות העבירות המיוחסות להם, המלצת שירות המבחן שלא לשחררם לחלופה ועברו הפלילי של המשיב 2, הורה בית המשפט גם על מעצרם עד תום ההליכים.

ביום 14.10.2010, לאחר שהוגש תסקיר מבחן בעניינו, הורה בית המשפט על שחרורו של האדם הנוסף לחלופת מעצר. זאת, נוכח חולשת הראיות. ביום 9.12.2010 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון בעניינו של האדם הנוסף, ובית המשפט התיר למבקשת לתקן פעם נוספת את כתב האישום.

מהלך הדיונים בתיק העיקרי

3.

ביום הגשת כתב האישום, 10.8.2010, הוקרא כתב האישום למשיבים, ולבקשתם נדחה הדיון ליום 7.9.2010. ביום זה תוקן כתב האישום כאמור לעיל, והוא הוקרא למשיבים. המשיבים, מצידם, ביקשו להשיב לכתב האישום המתוקן במועד מאוחר יותר. באותו דיון, מאחר שהשופט הדן בתיק העיקרי באותו זמן, השופט ז' פלאח, דן גם בבקשת מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, העביר השופט פלאח את הדיון בתיק העיקרי לשופט י' ליפשיץ, והתיק נקבע מחדש לדיון – ליום 15.9.2010. ביום זה נקבעה ישיבת הקראה ליום 5.10.2010, אך מועד זה נדחה, ליום 27.10.2010, לאחר שבאי כוח המשיבים טענו כי לא קיבלו זימון לדיון ועל כן חלקם אינו מוכן לדיון ולאחר שהמשיב 2 הודיע כי ייצוגו טרם הוסדר.

ביום 27.10.2010 הצהירה ההגנה כי יתכן שאחיו של המשיב 1 יוזמן כעד הגנה. מאחר שהשופט ליפשיץ שימש בעבר כתובע בתיק שהתנהל נגד אחיו של המשיב 1, ואף הוגש כתב אישום כנגד האח בגין איומים על השופט ליפשיץ, פסל עצמו השופט ליפשיץ מלדון בתיק והעבירו לשופט אחר. ללא קשר לפסילת המותב, באי כוח המשיבים ביקשו את דחיית מועד הדיון לצורך הידברות עם המבקשת. באותו דיון גם הוצהר כי ככל הנראה הוסדר ייצוגו של המשיב 2. בהמשך קבע בית המשפט (השופט ע' קוטון) כי ביום 9.11.2010 ימסרו המשיבים תגובה מפורטת לכתב האישום. ביום זה ציינו באי כוח המשיבים כי לא קיבלו זימונים לדיון הנוכחי וכי המשיבים עצמם לא הובאו לדיון, ועל כן, ביקשו את דחיית מועד הדיון, בהסכמת המבקשת. בית המשפט נעתר לבקשה והדיון נדחה ליום 1.12.2010. גם ביום זה ביקשו באי כוח המשיבים דחיית מועד דיון, בטענה שטרם קיבלו את כל חומר החקירה המצוי בתיק. בא כוח המשיב 2 ציין כי רק לאחרונה הוסדר הייצוג בעניינו של משיב זה, וכעת יש בדעתו לפעול להסרת החיסיון שהוטל בתיק. בא כוח המשיב 3 טען, מצידו, כי חלף הזמן שנקצב למבקשת להמציא תעודת חיסיון. המבקשת, בתגובה, התנגדה לדחיית מועד הדיון והשיבה כי תעודת החיסיון נחתמה עוד ביום 19.9.2010, וכי היא נמסרה לבאי כוח המשיבים. בית המשפט דחה את הדיון ליום 8.12.2010, למתן מענה מפורט לכתב האישום, בציינו כי לא יינתנו דחיות מועד נוספות. כן הורה בית המשפט למבקשת להעביר באופן מיידי את כל חומר החקירה המצוי בתיק למשיבים, לרבות תקליטור, אשר על פי הנטען, הוא חומר חקירה חיוני ומהותי.

ביום 8.12.2010 הוקרא כתב האישום למשיבים, והם כפרו בעובדותיו. באי כוח הצדדים ביקשו להפנות את הצדדים להליך גישור במקביל לקביעת מועדים להוכחות. בית המשפט קבע שלושה מועדים להוכחות, כולם בחודש מרץ 2011, והורה על העברת התיק לסגנית הנשיא א' קנטור, על מנת שייקבע שופט שידון בהליך הגישור. ביום 8.3.2011, לאחר שהליך הגישור לא צלח, התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה. ביום 21.3.2011 התקיימה ישיבת הוכחות שנייה, בה נקבעו שני מועדים נוספים להוכחות – שניהם בחודש מאי 2011. ביום 30.3.2011 התקיימה ישיבת הוכחות נוספת, ולבקשת בא כוח המשיב 3, בוטלה ישיבת הוכחות אחרת שהייתה קבועה ליום 11.4.2011.

הבקשה הנוכחית להארכת המעצר

4 .

המבקשת ציינה כי העבירות המיוחסות למשיבים בוצעו אגב התארגנות, תוך שימוש בציוד מתוחכם, ובהתנהלות המלמדת על תכנון מוקדם ומקצועי, וטענה כי נתונים אלה מעידים על מסוכנותם של המשיבים. המבקשת טענה כי מסוכנות זו מתעצמת נוכח עברם הפלילי של המשיבים: שלושתם ריצו בעבר עונשי מאסר בפועל, וכנגד שלושתם תלויים ועומדים עונשי מאסר מותנים ברי הפעלה בתיק זה. המבקשת עמדה גם על העיכובים בתיק, אך טענה כי חלקם נבע מבקשות של ההגנה לשם לימוד חומר הראיות ולשם הסדרת ייצוגם של חלק מהמשיבים. כעת, טענה, קבועים שני מועדי הוכחות לחודש מאי 2011. בהתחשב באמור לעיל, התבקשה הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים.

5.

הסנגורים טענו כי מדובר בעבירות רכוש, וכי אחרי ככלות הכל, הכלל הוא כי יש לסיים את המשפט בתוך 9 חודשים. שני מועדי ההוכחות הנוספים הקבועים לא יקדמו את ההליך במידה מספקת, וגם המדינה מסכימה כי אין סיכוי שהמשפט יסתיים במהלך תקופת ההארכה המבוקשת נוכח ריבוי העדים.

דיון והכרעה

6.

אני סבורה כי הגיעה השעה להבחנה בין עניינו של המשיב 1 לעניינם של המשיבים 2 ו-3. כזכור, לגבי המשיב 1 הייתה בשעתו המלצה של שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר, ולגבי המשיבים 2 ו-3 ההמלצה הייתה שלילית. מדובר בעבירת רכוש מתוחכמת, אך עדיין עבירת רכוש. אכן, אחרי ככלות הכל, הכלל הוא שיש לסיים את המשפט תוך 9 חודשים, ובענייננו – סופו של המשפט מי ישורנו.

נוכח האמור בתסקירים בעניינם של המשיבים 2 ו-3, איני רואה, לפחות בעת הזו, אפשרות לשחררם לחלופת מעצר. אך לגבי המשיב 1, יש לדעתי לחזור ולבחון אפשרות זו.

אשר על כן, אני מאריכה את מעצרם של המשיבים 2 ו-3 ב-90 ימים החל מיום 10.5.2011; ואת מעצרו של המשיב 1 אני מאריכה ב-20 יום בלבד, החל מיום 10.5.2011 כדי לאפשר הגשת תסקיר עדכני ודיון בשאלת אפשרות שחרורו של המשיב 1 בתנאי מעצר בית ואיזוק אלקטרוני; אם לא תימצא חלופה הולמת, תוכל המבקשת לחזור ולעתור להאריך את מעצרו של המשיב 1.