בש"פ 3256/03 מדינת ישראל נ. סרגיי ברוכלנקו

המשיבים עומדים לדין, בצוותא חדא עם אחרים, בעבירות של קשירת קשר לפשע, נשיאת נשק, סחיטה באיומים, חבלה בכוונה מחמירה, שיבוש מהלכי משפט והסתייעות ברכב לביצוע פשע. עם הגשת כתב האישום, ולאחר ששוכנע כי יש ראיות לכאורה למעורבותם של המשיבים במעשי העבירה המיוחסים להם, החליט בית משפט קמא - בהחלטה ארוכה ומנומקת - לעוצרם עד תום ההליכים.

נושא כתב האישום הוא קרב יריות בטבורה של עיר שנערך בין המשיבים ואחרים עימהם לבין פלוני. הרקע לאותו קרב יריות היה נסיון של המשיבים ואחרים לגבות מאת אותו פלוני, באלימות, חוב שמקורו במשחקי מזל.

משסיים פלוני (המתלונן) את עדותו בבית המשפט שבו המשיבים וביקשו כי ישוחררו ממעצרם, ובית המשפט החליט להיעתר להם בתנאי שחרור אלה ואחרים. כך החליט בית המשפט, בין השאר, חרף העובדה שהמשיב 2 (כלשונו של בית המשפט) "ישב במאסר במולדבה כ- 14 שנים אך לא הוברר בשל איזה עבירה נשפט". על החלטה זו האחרונה עררה של המדינה.

בעוד עררה של המדינה תלוי ועומד, הגישו המשיבים אף הם ערר על ההחלטה הראשונה לעוצרם עד תום ההליכים, בטענה כי אין תשתית ראיות לכאורה למעורבותם במעשי העבירה נושא הדיון. בקשתם של המשיבים היא כי ישוחררו בערובה ממעצרם בתנאי ערבות קלים יותר מן התנאים שהשית עליהם בית משפט קמא.

לא מצאתי ממש בטענת המשיבים כי אין ראיות לכאורה למעורבותם במעשי העבירה המתוארים בכתב האישום. עו"ד גורדון טען לפני בנושא זה, והגם שטענותיו טענות יפות הן למשפט אין הן טענות לענין הליך של מעצר עד תום ההליכים. אני דוחה אפוא את עררם של המשיבים.

אשר לערר המדינה - אני מוצא בו ממש. אכן כן: המתלונן סיים להעיד בבית המשפט, אך ראה זה פלא: הוא חזר בו מזיהוים של המשיבים כהודעותיו במשטרה והודעותיו אלו הוגשו כראיה על פי הוראת סעיף 10א לפקודת הראיות. בתיתנו דעתנו לחומרת העבירות המיוחסות למשיבים - קרב יריות "חופשי" בטבורה של עיר; ובנוסף לכך, ביודענו כי יש עדים נוספים שטרם נשמעו; דומה כי אין זה מן המידה הראויה להורות על שחרורם של המשיבים לעת הזו.

לא מצאתי ממש בטענותיו של עו"ד גורדון שהתנגד לבקשת המדינה. כך, למשל, טענתו של עו"ד גורדון כי אחד הנאשמים בצוותא חדא עם המשיבים שוחרר בערובה. ואולם, כהחלטתו המפורשת של בית המשפט, לא הובאו נגד אותו נאשם ראיות לכאורה להוכחת ההאשמות נגדו, וזה היה הטעם העיקרי לשחרורו בערובה. כך היה בעניינו של אותו נאשם; אין כן הדין בעניינם של המשיבים.

סוף דבר: בתיתי דעתי לחומרת העבירות המיוחסות למשיבים, והגם שהמתלונן סיים, כאמור, את עדותו בבית המשפט, לא מצאתי הצדק לשחרורם של המשיבים ממעצרם. אני מחליט לקבל את ערר המדינה ולבטל את החלטתו של בית המשפט קמא המורה על שחרורם של המשיבים ממעצרם.

היום, י"ט בניסן תשס"ג (15.4.03).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03032560_G03.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il