בש"פ 3256/98 שלמה אלימלך נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום המייחס עבירות, בשני מועדים שונים, של הדחה בעדות, הפרת הוראה חוקית ותקיפה בנסיבות מחמירות. כן מיוחסת לו עבירה של גרימת נזק בזדון לרכוש. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו, ועל כך הוגש ערר זה.

2.הרקע לעבירות המיוחסות לעורר, הוא סכסוך משפחתי בין העורר לאשתו ( להלן: האשה ). לבית משפט השלום בתל אביב יפו הוגש נגדו כתב אישום, המייחס לו עבירות של תקיפה ואיומים במספר מועדים כלפי האשה. במסגרת שחרורו מהמעצר בתנאים אותם קבע בית משפט השלום, נאסר על העורר ליצור קשר כלשהו, במישרין ובעקיפין, עם האשה. כן הותנה, שהוא ישמור על מרחק של 500 מ"ר בכל עת מסביבת המגורים של האשה. אף נקבע במפורש, שהפרת תנאי כלשהו מתנאי השחרור תהווה עילה למעצרו עד תום ההליכים.

3.על פי כתב האישום שבענייננו, העורר הפר את התנאים הנ"ל. באחד הימים, 12.4.98, בא לדירת האשה ותקף אותה. כן איים עליה שיהרגנה, אם לא תבטל את התלונה שהוגשה נגדו. הוא אף שלף אולר מכיסו וגרם נזק על ידי דקירות עם האולר לספה, וזאת בכוונה להפחיד את האשה. בנוסף, הצמיד את אולרו לגרונה, כשהוא דורש ממנה שתבטל את התלונה, ואף הבהיר לה שבעבר ישב בכלא וכי יש לו אליבי וכן אנשים שיבצעו את הרצח של האשה עבורו.

בתאריכים מאוחרים יותר שב ואיים על האשה ותקף אותה ודרש ממנה שתחזור מתלונתה, ואם לא - יהרגנה.

4.עיינתי בחומר הראיות, ואין ספק שיש בו ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר, אשר עיקרן הוא עדותה של האשה. נוכח נסיבות המקרה, ברור גם שקיימת עילת מעצר נגד העורר. הנני גם סבור, שבשל מסוכנותו של העורר צדק בית המשפט המחוזי כשהחליט על מעצרו עד תום ההליכים. מסוכנות זו נלמדת הן מתקיפתו ואיומיו החוזרים כלפי האשה, מהעובדה שעשה שימוש באולר לצרכי איומים וגרימת נזק לרכוש, ומהעובדה שלא קיים תנאי שחרור בערובה בתיק בו הוחלט לשחררו בערבות. פרט לחשש שהוא עלול לפגוע באשה אם לא יהיה במעצר, קיים גם חשש שיחזור וינסה לשבש הליכי משפט כפי שעשה בעבר.

על סמך כל האמור, הערר נדחה.