בש"פ 3258/98 מדינת ישראל נ. אלן אברמס

1.נגד המשיבה ואחר, חיים כהן ( להלן: כהן ) הוגש כתב אישום, המייחס להם שתי עבירות סמים במועדים שונים, הכוללות החזקה של סם מסוג קוקאין, יבואו ועשיית עיסקה בו. המדובר בסם בכמות גדולה - כמות אחת של 300 גרם וכמות שניה של 2 ק"ג - אשר יובא מארצות הברית.

על פי הראיות, נקשרו בין המשיבה לבין כהן קשרים אשר פורשו על ידי המשיבה כיחסים רומנטיים. אף כי אין המשיבה חולקת על כך שהיא ייבאה בכליה את הסמים מארצות הברית, גירסתה היא שהיא לא ידעה שמדובר בסמים, וכי על פי מה שנאמר לה על ידי כהן, מדובר היה בשבבי מחשב. על פי העולה מגירסת המשיבה, היא הולכה שולל על ידי כהן ואחר, על רקע תמימותה ואישיותה המיוחדת, וסובכה ביבוא סמים מבלי שידעה על כך.

בית המשפט המחוזי, כנראה על רקע נסיבותיו המיוחדות של המקרה, החליט על שחרור המשיבה מהמעצר, תוך שהוא מורה על מעצר בית ותנאים אחרים אותם קבע בית המשפט.

2.המדינה אינה חולקת בעררה על טיב תנאי השחרור בערובה של המשיבה, אם יחליט בית המשפט לשחררה בערובה. אך לטענתה, חלה לגבי המשיבה חזקת המסוכנות הקבועה בחוק. בהתחשב בכך, ובעובדה ששני האחרים המעורבים בפרשה, כהן ואחר, נעצרו עד תום ההליכים, לא היתה הצדקה שלא לנהוג באופן דומה עם המשיבה.

3.הגעתי למסקנה, אם גם לאחר היסוסים, שדין הערר להדחות.

ראשית, על פי הראיות שבידי התביעה, השניים האחרים עסקו בענייני סמים לצרכי רווח, והיוו חלק מהמערך של הפצת הסמים. לגבי המשיבה, קיימת שאלה גדולה בעניין זה. על פי גירסתה העיקרית של המשיבה, היא נכונה היתה לעזור לכהן וסייעה לו ביבוא שלא כדין. אך לידיעתה - כפי שנאמר לה - המדובר היה בשבבי מחשב ולא בסמים. לו ידעה שמדובר בסמים, לא היתה נכונה לייבאם ארצה. אין בכוונתי, כמובן, בשלב זה לחוות דעה ביחס למסקנה אליה יגיע בית המשפט אשר ידון בעניין - האם ידעה המשיבה שהיא נושאת עמה סמים אם לאו. אך עיון בהודעות המשיבה, מלמד לכאורה על האפשרות הממשית שהיא לא ידעה על כך, בניגוד לגירסתו של כהן. אף נראה לי, שנוכח העובדה שעתה הבינה שנוצלה על ידי כהן, והואיל ולכאורה לה עצמה אין קשרים עם עולם הסמים, נסתרת לכאורה החזקה בדבר מסוכנותה של המשיבה אם לא תהיה במעצר. על כן, החשש שתחזור ותעבור עבירות דומות במהלך היותה נתונה במעצר בית, אינו נראה לי ממשי.

בנסיבות מיוחדות אלה, הגעתי למסקנה שדין הערר להדחות - וכך אני מחליט.