בש"פ 3266/99 דרור ביטון נ. מדינת ישראל

העורר, המואשם בהחזקת סם מסוג קנבוס במשקל 1,185.9 גרם נטו שלא לשימושו העצמי, נעצר עד תום הליכי המשפט. בערר שהגיש על החלטה זו נטען, כי לנוכח נסיבותיו האישיות והסם הפחות מסוכן שהחזיק, שלטענתו כולו היה לשימושו העצמי, מן הראוי להסתפק בחלופת מעצר.

הגעתי לכלל דעה כי יש להיעתר לערר. העורר הוא בן 29 ולחובתו שתי הרשעות קודמות בגין עבירות שנעברו בשנת 1990, שבגינן נידון לעונשים קלים ומעולם לא ישב עד כה במאסר. בנוסף לכך הורשע הוא לא מכבר בהחזקת סמים לשימוש עצמי, ועל-כך נידון למאסר על-תנאי קצר.

מתסקיר המעצר שהוגש על-פי בקשתי עולה, כי העורר מכור לסמים מסוג חשיש או קנבוס מזה כתשע שנים, כי משפחתו לא ידעה על כך, כי המעצר (העורר נתון במעצר מזה כ50- ימים) השפיע עליו קשה ביותר, כי הוא מקבל אחריות על עצמו וכי הוא נכון לשקם את עצמו בסיוע משפחתו.

נסיבות אלה מובילות אותי למסקנה כי זהו מקרה שראוי בו לשחרר את העורר לחלופת מעצר על-פי המלצת שירות המבחן.

אני מקבלת איפוא את הערר, מבטלת את החלטת בית-המשפט המחוזי ומורה על שחרורו של העורר בתנאים הבאים: הישארות ב"מעצר בית" בבית הוריו במגדל העמק, בצירוף פיקוח קצין מבחן לעניין המעצר לתקופה של ששה חודשים; העורר יהיה רשאי לצאת מ"מעצר הבית" אך ורק לצורך התייצבות בפני קצין המבחן או בבית-המשפט; הפקדת 5,000 ש"ח במזומן בקופת בית-המשפט; המצאת ערבות צד ג' על-סך 50,000 ש"ח. ניתן בזה צו לעיכוב יציאת העורר מן הארץ. על העורר - אם ברשותו דרכון - להפקידו במשטרה. עד למילוי תנאים אלה יהיה העורר נתון במעצר.