בש"פ 3272/05 ג'אד עיראקי נ. מדינת ישראל

א.זה ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט כבוב, ב"ש 90834/05) מיום 27.3.05, לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ב.כנגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ואיומים. על פי כתב האישום, בתמצית, נכנס המתלונן לחנות המכולת של העורר בטירה כדי לקנות סיגריות. לאחר מכן ביקש העורר לשוחח עם המתלונן, וזה הבטיח לשוב בשעה מאוחרת יותר. להלן באותו יום ישב העורר יחד עם אדם נוסף בתוך רכב, אל מול הכניסה למכולת שבבעלותו. אל המכולת נכנס המתלונן וקנה שוב סיגריות. בצאתו מהמכולת, יצא העורר מהרכב, הטיח בפני המתלונן כי גנב פריטים ומזון מהמכולת, ואיים עליו. לאחר שהמתלונן הכחיש את הדברים, נכנס העורר למכולת, נטל סכין ארוך, ודקר בו את המתלונן דקירה עמוקה בבטנו. המתלונן החל להימלט, והעורר והאדם הנוסף נסעו אחריו, אספו אותו לרכב ופינו אותו למרפאה בטירה. המתלונן נזקק לניתוח ושהה מספר ימים בבית החולים, חלקם במחלקה לטיפול נמרץ.

ג.בבית המשפט המחוזי נקבע קיומן של ראיות לכאורה. בין השאר נקבע, כי העורר לא הצליח להסביר מדוע יעליל עליו המתלונן, אשר כתב האישום מתבסס בעיקרו על גירסתו, עלילה כה חמורה, אף שלגירסת המתלונן עצמו העורר הוא שפינה אותו למרפאה. שנית, נקבע כי עדויות אשר ניתנו לטובת העורר, סותרות בפרטים מסוימים את עדותו שלו, וכי לעומת זאת, גירסתו של המתלונן מתחזקת בראיות נוספות.

ד.בהודעת הערר טען בא כוח העורר כי דווקא בגירסת המתלונן יש סתירות, ואף חוסר הגיון, שכן מדוע ידקור העורר את המתלונן מן הצד האחד, ויעביר אותו אל המרפאה מן הצד האחר. עוד נטען כי הסתירות שציין בית המשפט קמא בדברי העדים התומכים בגירסת העורר, הן זניחות, ואינן פוגמות בתמונה הכוללת העולה, כנטען, מן העדויות. עוד נטען, כי אילו היה בתיק החקירה צילום של זירת הארוע, היה בו כדי להסביר את הסתירות, לכאורה, בדברי העדים התומכים בגירסת העורר. ועוד, לעורר לא היה מניע לדקור את המתלונן, שכן בחנותו מותקנות מצלמות, ואם סבר העורר כי המתלונן גנב פריטים מחנותו, היה מעביר את התצלומים למשטרה, תחת אשר ייטול את החוק לידיו. בנוסף נטען כי גם אם קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, היה מקום לבחון את שחרורו לחלופת מעצר ולהורות על קבלת תסקיר מבחן, שכן אין בעברו הפלילי של העורר, הנעוץ בעבר הרחוק - כך נטען - כדי לפסול על הסף את שחרורו לחלופה ויש לבחון לגופו, היש בחלופה כדי לאיין את מסוכנותו. נטען גם כי העורר השתקם ופתח בדרך חדשה.

ה.(1) בדיון העלה בא כוח העורר בקשה לקבלת תסקיר כדי שתיבדק חלופת מעצר. זאת, לאחר שהעורר תיפקד - כנטען ­­­- נורמטיבית ביותר מאז שחרורו מן הכלא, ואף בעבירה שבגינה ישב בכלא, שוד - היה הוא הנהג וחלקו קטן יותר.

(2) בא כוח המדינה ציין כי עברו הפלילי של העורר אינו רחוק – עבירת השוד המזוין היא מ-1997, גזר הדין עליה מדצמבר 1998, וכנראה שוחרר העורר מכלאו בראשית שנות האלפיים. בענייננו המדובר בדקירה חמורה בעקבות סכסוך של מה בכך, המלמדת על אופיו של העורר. המתלונן היה במצב אנוש, אך בסופו של דבר יצא מכלל סכנה.

ו.לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לערר. הערר הכתוב התמקד בשאלות ראייתיות, אך לא פורט בענין זה בדיון בפני, מכל מקום, כפי שציין בית המשפט קמא, נחוצה לשם מעצר עד תום ההליכים תשתית ראייתית שיש בה פוטנציאל להרשעה, ובית המשפט קמא בדק זאת לפרטים, והיה ער גם להכחשת המשיב ולגירסות עדים מטעמו. בסופו של דבר קבע בית המשפט קיומן של ראיות לכאורה, ואיני רואה מקום להתערב בכך.

(2) באשר לעברו של המשיב, ראשית, אין המדובר בעבירות מימים קדמונים, אלא בעבירות שוד מזוין, קשר לפשע ושימוש ברכב ללא רשות, שנעברו ב- 1997 וגררו גזר דין של מאסר בפועל לארבע וחצי שנים. עוד בעברו של העורר עבירות של תקיפה, איומים ופריצה לרכב. בית המשפט קמא ציין את המסוכנות העולה מכך, ומן השימוש לכאורה בסכין בפרשה דנא. אכן, אין צורך להכביר מלים באשר לעבירות הסכינאות, שהיו למכת מדינה בידי קטנים וגדולים. צר שראשיות שיקום לא נמשכו לפי שעה כראוי. ככלל, הזמנתו של תסקיר ובדיקתה של חלופה נעשים לאחר שבשלב ראשון מחליט בית המשפט כי יש מקום, בנסיבות של קיום עילה, להידרש כל עיקר לחלופה. במקרה דנן החליט בית המשפט קמא שאין לכך מקום, ואיני רואה נימוק להתערב בהחלטתו. מקומו של תסקיר יוכל להיות בשלב גזר הדין, אם יורשע העורר, וכמובן איני קובע דבר בנושא זה.

ז.כאמור, לא אוכל להעתר לערר.