בש"פ 3277/12 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

מונח לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.4.2012, בשבתו כבית משפט לנוער (מ"ת 49946-03-12, כב' השופט ר' וינוגרד ). בית המשפט הורה על שחרור המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו, בתנאי איזוק אלקטרוני, בכפוף לכך שתנאים אלו יוסדרו מראש.

2.

המשיב הינו קטין, כבן 15.5 שנים. ביום 20.3.2012 נעצר המשיב בחשד לביצוע מעשים מגונים ואיומים כלפי ארבע קטינות. המשיב ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו כנגד קטינות המתגוררות בשכנות לו. עבירות אלו התרחשו, על פי הנטען, בפרק זמן של כחודש וחצי, בין יום 6.2.2012 ליום 20.3.2012 (היום בו נעצר המשיב).

ביום 28.3.2012 הוגש כתב אישום נגד המשיב לבית המשפט המחוזי בירושלים, ויחד עימו הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. הדיון בבקשה התקיים ביום 1.4.2012. בסיומו קבע בית המשפט כי אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב. בית המשפט הוסיף כי, על רקע המעשים המיוחסים למשיב, נשקפת מסוכנות ממנו לסביבתו, וכי שחרורו למעצר בית יפגע בתחושת הביטחון האישי של הקורבנות - אשר מתגוררות, כאמור, בקרבה גיאוגרפית לבית המשיב. לנוכח זאת קבע בית המשפט כי מעצר בית בבית הוריו של המשיב איננו חלופת מעצר מתאימה, והורה על מעצרו של המשיב עד לקבלת תסקיר שירות המבחן בעניין מסוגלות האב לשמש כחלופת מעצר זמנית.

בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי, ביום 5.4.2012, התברר כי מסיבות שונות טרם הושלמה הכנת התסקיר המבוקש. לנוכח זאת הורה בית המשפט לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, והאריך את מעצרו עד לדיון הבא בעניינו, שנקבע ליום 24.4.2012.

תסקיר שירות המבחן הוצג בפני בית המשפט המחוזי, במהלך הדיון שהתקיים ביום 24.4.2012. התסקיר איננו כולל המלצה בשורה התחתונה, ומותיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט. מהתסקיר עולה כי אמו של המשיב איננה מסוגלת לשמש כגורם מציב גבולות, וכי קיים חיכוך בין המשיב לבין אחיו ואחיותיו. התסקיר אף העלה סימני שאלה בנוגע למסוגלותו של האב להוות גורם סמכותי. יוער כי האב הודיע שהוא מסכים לוותר על עבודתו ולפקח על בנו באופן רציף. כמו כן, במהלך הדיון בבית המשפט התברר שמועמדותו של המשיב למעון "אחווה" נדחתה, וכן התברר כי לעת עתה לא צפוי להתפנות מקום עבורו במעון הנעול "נוף הרים".

בהחלטתו, שניתנה בו ביום, ציין בית המשפט המחוזי כי המשיב שוהה במעצר למעלה מ-30 יום, וכי מדובר בקטין אשר לגביו המעצר הוא החלופה האחרונה. לנוכח כל זאת הורה בית המשפט על שחרור המשיב למעצר בית בתנאי איזוק, כאמור. כן הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים עד ליום 6.5.2012, ובו התייחסות לשאלה האם שהייתו של המשיב בביתו גורמת או עלולה לגרום לפגיעה ביתר אחיו ואחיותיו. על רקע הדברים שייאמרו בתסקיר המשלים תיבחן האפשרות לערוך דיון נוסף בעניינו של המשיב. מכאן הערר שלפנינו.

3.

העוררת טוענת כי מסוכנות המשיב היא גבוהה במיוחד, וכי לא ניתן לשחררו ממעצר כל עוד לא נמצא מעון נעול שיהיה מוכן להכניסו בשעריו. מעשיו של המשיב מעידים שהוא איננו מסוגל לשלוט בדחפיו המיניים כלפי קטינות, וכי אין מדובר במעידה חד-פעמית. כמו כן, התסקיר מלמד כי לא מתקיים האמון הבסיסי הדרוש לצורך שחרורו לחלופת מעצר, שהרי אותה סביבה הורית אליה ישוחרר המשיב - לא הצליחה עד כה למנוע ממנו לבצע את העבירות המיוחסות לו.

בא כוח המשיב, מצידו, טען בפנינו כי יש לקחת בחשבון את ההשלכות ההרסניות שיש לבית המעצר על עתידו של המשיב. כן הדגיש כי האיזוק האלקטרוני והפיקוח הצמוד של האב מסירים את החשש שמא המשיב יבצע עבירות נוספות.

4.

המעשים שבוצעו לכאורה על ידי המשיב הם חמורים. ההכרעה בערר תיפול על פי מידת המסוכנות הנשקפת ממנו, לנוכח המעשים שביצע לכאורה. כלל ההכרעה האמור יפה למקרים לא מעטים של בקשה למעצר עד תום ההליכים, בגדרה יש הסכמה בדבר קיומן של ראיות לכאורה, אך ראוי שהעניין יודגש בתיק זה. הטעם לדבר הוא שמצוות המחוקק היא שיש לתור אחר חלופה למעצר, וביתר שאת בקטין – ובענייננו, המשיב הוא בן 15.5 שנה.

נדמה כי הצדדים מסכימים שהפיתרון הראוי ביותר במקרה דנא הוא שחרור המשיב למעון נעול מתאים. הסנגור מתרעם על עמדת המדינה, לפיה דין המשיב להיעצר רק מפני שהיא לא מספקת שירותי מעון בשל חסר מקום. אף טענה זו היא בעלת משקל. עם זאת, וכידוע, העניין מורכב יותר, מפני שיש צד ג' בבקשה – והוא הציבור בכללותו. ככל שהמסוכנות של המשיב גבוהה יותר, ואיננה יכולה לקבל מענה בדמות חלופת מעצר ראויה, מתפקידו של בית המשפט להעניק משקל רב יותר להיבט של האינטרס הציבורי אשר דורש הגנה על הציבור.

כאן, הציבור שאמור להיפגע משחרורו של המשיב הוא – על פי המשותף לשלושת האישומים – בנות בגילאי 8-12. כמובן, אף קטינוּת זו דורשת כי בית המשפט יתחשב בצורכיהן של הקטינות גם בשלב זה. ושוב, השאלה היא מהי מידת המסוכנות שתיבחן על פי הנסיבות הקונקרטיות של המקרה.

על פי האישום הראשון, בצהרי יום 20.3.2012 עקב המשיב אחר שתי אחיות בגילאי 8 ו-10 אשר שבו לביתן מבית הספר בו הן לומדות. המשיב נכנס אחרי האחיות לבניין, והורה להן לגשת לחניון המקורה שבבניין סמוך. המשיב דרש מהשתיים לחבק ולנשק אותו, ואיים עליהן כי אם לא ייענו לדרישותיו – ידקור אותן באמצעות חפץ מתכתי שאחז בידו. השתיים עשו כפי שנדרש מהן. לאחר מכן כפה המשיב על אחת האחיות להוריד את מכנסיה ואת תחתוניה, ואף הוא הפשיל את מכנסיו. המשיב נמלט מהמקום רק כאשר אחותן של השתיים הגיעה למקום.

על פי האישום השני, בצהרי יום 18.3.2012 עקב המשיב אחר קטינה בת 12 אשר שבה לביתה מבית הספר בו היא לומדת. המשיב נכנס אחרי הקטינה לבניין, נעמד מולה בחדר המדרגות ונישק אותה פעמיים על שפתיה. לאחר מכן דרש ממנה המשיב להוריד את התיק ואת המעיל שלבשה, תוך שהוא מנשק אותה פעם נוספת. המשיב נמלט מהמקום רק כאשר דייר אחר בבניין יצא מדירתו.

על פי האישום השלישי, בצהרי יום 6.2.2012 עקב המשיב אחר קטינה בת 9 אשר שבה לביתה מבית הספר בו היא לומדת. המשיב נכנס אחרי הקטינה לבניין, והורה לה להיכנס עימו למבואה למקלט סמוך. לאחר מכן נגע המשיב בגופה של הקטינה לשם סיפוק או גירוי מיני. המשיב נמלט מהמקום רק כאשר אימה של הקטינה פתחה את דלת הדירה.

5.

בדיקת עובדות אלו, שהוכחו לכאורה, מובילה למסקנה כי הסכנה הנשקפת מן המשיב היא גבוהה מאוד, וזאת בשל השילוב בין עבירות מין ועבירות איום באלימות כלפי ילדות, אשר על פני הדברים אין למשיב כל קשר איתן פרט לכך שהן מתגוררות באותה שכונה כמותו. ברם, כפי שטענה באת כוח המדינה, המסוכנות הנלמדת לכאורה של המשיב כוללת קומה נוספת. עולה כי האישום השלישי מתייחס לאירוע שהינו הראשון בזמן, והמשיב נחקר לגביו. חרף זאת, לכאורה, הוא ביצע את האמור באישום הראשון והשני תוך חודש וחצי, לאחר חקירתו במשטרה, כאשר פער הזמן בין שני האישומים הראשונים הינו יומיים בלבד.

נתונים אלו מקשים עד מאוד על מתן הבכורה לשיקול הקטינות של המשיב, והעדר קיומה של חלופה, תהיה הסיבה לכך אשר תהיה. נראה כי בשיקול הכולל המחיר אשר עלול הציבור לשלם רב מדי. בהקשר זה, אף האיזוק האלקטרוני איננו משפר דיו את החלופה. לא רק משום שהוא איננו מגן באופן הרמטי, אלא גם בשל טיב העבירות המבוצעות תוך זמן קצר אף באזור הסמוך לביתו של המשיב. בראייה זו, אין בחלופה – על אף כוונותיו הטובות של אבי המשיב – להשיג את מטרת המעצר כנדרש.

לצד זאת, ובשל עמדת הצדדים, הנני קובע כי על שירות המבחן לערוך תסקיר נוסף – במסגרתו תיבחן האפשרות של חלופה במעון מתאים - ולהגישו לבית המשפט המחוזי תוך שלושים יום. מבלי להביע עמדה, ראוי שעניין זה ייבדק.

6.

דין הערר להתקבל. החלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת, ותחת זאת ייעצר המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.