בש"פ 328/98 שמעון מסיקה נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בניסיון שידול לרצח. האישום נסמך על הודעתו במשטרה של אחד יוסף עסקרי, לפיה שידל אותו העורר לרצוח את אמיל מירו, מתחרהו בעסקים של העורר, תמורת סכום של שלושים אלף ש"ח שהבטיח לתת לו בשכר המעשה. עם הגשת כתב האישום ביקשה המאשימה להורות על מעצרו של העורר עד לתום בירור המשפט. סניגורו של העורר לא חלק כי לאישום יש ראיות לכאורה. עם זאת טען כי אין עילה מספקת למעצר ושעל כל פנים ניתן וראוי להסתפק בחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות העניין אין מנוס ממעצר ונעתר לבקשת המאשימה. בעקבות זאת מינה העורר לעצמו סניגור אחר ולבקשת הסניגור החדש גבתה המשטרה מפי העורר הודעה נוספת. עתה ביקש הסניגור, מבית המשפט המחוזי, לחזור ולעיין בהחלטת המעצר. בדיון שהתקיים טען, כי הודעתו החדשה של העורר ממוטטת כליל את גירסתו של עסקרי וכי משמעות הדבר היא שלאישום אין ראיות לכאורה או, למצער, כי עוצמת הראיות הקיימות אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי עיין בחומר החקירה, ובכלל זה גם בהודעתו החדשה של העורר, ופסק לדחות את הבקשה ולקיים בעינה את החלטתו הראשונה. כנגד החלטה זו מופנה הערר שלפניי.

בטיעונו לפניי נדרש הסניגור לגירסאות שנמסרו בחקירת המשטרה על ידי עסקרי מזה ועל ידי העורר (לאחרונה) מזה. לטענתו, בחינת הגירסאות הללו מובילה למסקנה כי, בסופו של דבר, לא ניתן יהיה לקבל את גירסתו של עסקרי ולהרשיע את העורר על פיה. משמע, שלאישום אין ראיות לכאורה. לנוכח טענה זו נטלתי את חומר החקירה ועיינתי בו. נחה דעתי כי עדותו של עסקרי מהווה ראיה לכאורה לאשמת העורר. אכן נראה שעסקרי איננו אזרח מתוקן מן השורה, ומתקבל על הדעת שבבוא בית המשפט לבחון את גירסתו, יהיה עליו לעשות כן בזהירות מיוחדת. עם זאת אין בידי לקבל שגירסתו של עסקרי היא, על פניה, בלתי מהימנה, לא רק משום שהלה פנה ביוזמתו למשטרה וסיפר על הצעתו של העורר, שגם נתן בידיו מיקדמה על חשבון השכר המובטח, אלא גם משום התמיכה הממשית המצויה לעדותו בשיחה שקיים עם העורר בהנחיית המשטרה ואשר כל תוכנה הוקלט ותומלל. העיון בתמליל השיחה המוקלטת שיכנע אותי שגירסת עסקרי היא לכאורה אמת.

טענתו החלופית של הסניגור היא שיש להסתפק בחלופת מעצר. לעניין זה אין לי אלא לאמץ את הערכתו של בית המשפט המחוזי, כי משנמצא בסיס לקבוע שהעורר איננו בוחל באמצעים לסילוקו של מי שנראה כיריבו, עלול שחרורו מן המעצר לסכן הן את המתלונן והן את עד התביעה. ובכך שעסקרי עצמו מצוי עכשיו בבית-סוהר אין כדי לשנות את פני הדברים.

הערר נדחה.