בש"פ 33/19 יוסף אבו עיאדה נ. משטרת ישראל

1.

בקשת ר שות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 1.1.2019 (כב' השופטת נ' בכור ) ב-עמ"י 1464-01-19, בגדרה התקבל ערר של המשיבה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ז ' דיבון סגל ), שהורה לשחרר את המבקש ממעצר למעצר בית בתנאים מגבילים.

המבקש נעצר ביום 25.12.2018 בחשד לביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, בריחה ממעצר, ונהיגה פוחזת. על פי החשד המבקש תקף את בת זוגו במספר רב של אירועים

וגרם לה חבלות, עד כדי שהיא נזקקה לטיפול רפואי; וכן איים עליה במספר רב של הזדמנויות. אירוע התקיפה האחרון התרחש, לפי החשד, ביום 20.12.2018 בשעות הערב, אז עוכב המבקש לתחנת המשטרה. המבקש ברח מן התחנה ונעצר רק בחלוף מספר ימים. בעת מעצרו נמלט המבקש עם רכבו מניידות המשטרה עד שביצע תאונה, ולאחר מכן ברח רגלית עד שנעצר על ידי השוטרים. יוער כי לחובת המבקש עבר פלילי הכולל מספר רב של אישומים בגין עבירות אלימות, רכוש וסמים, לרבות הרשעה בעבירת אלימות כלפי המתלוננת בשנת 2010, שבגינה אף ריצה עונש מאסר.

2.

ביום 26.12.2018 דן בית משפט השלום בראשון לציון בבקשה ראשונה להארכת מעצרו של המבקש למשך 7 ימים. במסגרת הדיון קבע בית משפט השלום כי אין מנוס מהותרת המבקש במעצר לשם מיצוי החקירה, ואולם סבר כי יש להמשיך ולפקח עליה ועל כן נעתר לבקשת המשיבה באופן חלקי, כך שהורה על המשך מעצרו של המבקש עד ליום 30.12.2018 בלבד. ביום 30.12.2018 ביקשה המשיבה את הארכת מעצרו של המבקש ב-7 ימים נוספים, ובית המשפט נעתר לבקשה באופן חלקי כך שמעצרו של המבקש הוארך ביום אחד בלבד, עד ליום 31.12.2018. ביום זה הגישה המשיבה בקשה להארכת מעצרו של המבקש ב-7 ימים נוספים, ואולם בית משפט השלום קבע כי בעת הזו יש לאפשר את המשך החקירה כאשר המבקש משוחרר בתנאים, והורה על שחרורו למעצר בית מלא בפיקוח עד ליום 6.1.2019, איסור יצירת קשר עם המתלוננת והרחקה ממנה, התייצבות לתחנת המשטרה על פי דרישה, עיכוב יציאה מן הארץ וערבויות כספיות; זאת בנימוק שקצב התקדמות החקירה אינו משביע רצון, בהינתן שהמתלוננת שוהה במעון ומקום הימצאה אינו ידוע למבקש, ומשום שסבר כי די בחלופת המעצר שהוצעה כדי לאיין את המסוכנות שנשקפת ממנו.

על החלטה זו הגישה המשיבה ערר

לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שבמסגרתו טענה כי נותרו פעולות חקירה לביצוע, כי נשקפת מן המבקש מסוכנות גבוהה וחשש לשיבוש חקירה, וכי לא היה מקום להורות על שחרורו לנוכח העובדה שהמבקש כבר נמלט מן המשטרה

ונערך מרדף של מספר ימים על מנת לאתרו. כמו כן, במהלך הדיון שהתקיים היום, 1.1.2019, בפני בית המשפט המחוזי טענה המשיבה כי פעולות החקירה שנותרו לביצוע –בוצעו, וכי בכוונתה להגיש הצהרת תובע. לנוכח האמור קיבל בית המשפט המחוזי את הערר וקבע כי לא היה מקום להורות בעת הזו על שחרור המבקש. בתוך כך קבע בית המשפט כי לא ניתן משקל מספק למסוכנות המבקש, וכי ניתן משקל יתר לעובדה שהמתלוננת מתגוררת כעת במקום שאינו ידוע לו. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי יש לקבל את הערר באופן חלקי בלבד – במובן זה שמעצרו של המשיב יוארך רק עד מחר, 2.1.2019, בשעה 10:00. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערר שלפניי, שבמסגרתה מלין המבקש על התנהלות היחידה החוקרת וטוען כי בעת הזו החקירה נגדו הסתיימה ואין מקום להותירו במעצר.

3.

דין בקשת רשות הערר להידחות. לא מצאתי כי היא מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או נסיבות מיוחדות שיצדיקו קיום דיון בגלגול שלישי. יתרה מכך, בית המשפט המחוזי הורה לעצור את המבקש למשך פחות מיממה לצורך השלמת חקירה והגשת הצהרת תובע, חלף 7 ימי המעצר שהתבקשו במסגרת הערר שהגישה המשיבה, ומדובר בהחלטה סבירה ומאוזנת, שאינה מצדיקה התערבות ב"גלגול שלישי". דברים אלו מקבלים משנה תוקף לנוכח המסוכנות הנשקפת מן המבקש ובהינתן חשש לשיבוש מהלכי חקירה, ויוער כי עזיבתה של המתלוננת את ביתה למעון אין בה כדי להפחית מחשש זה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.