בש"פ 3301/97 גולן יוסף נ. מדינת ישראל

בפני "עתירה לדיון נוסף ולחלופין לקיום משפט חוזר".

1.כנגד העותר הוגש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בפני כב' השופט א' סטרשנוב) כתב אישום המייחס לו שתי עבירות אינוס (עבירות על סעיף 345(א)(1) וסעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין תשל"ז1977-, להלן: "החוק"), שתי עבירות מעשה מגונה (עבירה על סעיף 348(א) בצרוף 345(א)(1) לחוק ), תקיפה סתם (עבירה על סעיף 379 לחוק) ואיומים (עבירה על סעיף 192 לחוק). כל העבירות המיוחסות לעותר בוצעו, לפי האמור בכתב האישום, כלפי רעייתו של העותר, עמה היה העותר שרוי בסכסוך מתמשך. במהלך משפטו של העותר, בזמן חקירתה הנגדית של רעיית העותר על ידי ב"כ העותר הופסק הדיון והצדדים קיימו שיחות ביניהן, חלקן בלשכת השופט. עם סיום ההפסקה נרשמו הדברים הבאים בפרוטוקול:

"התובע: ברצוני להודיע לבית המשפט כי הגענו להסדר לפיו ישונה כתב האישום כך שהוראת החיקוק השלישית באישום הראשון והשניה באישום השני (אינוס) תמחק. הנאשם יודה בכתב האישום המתוקן, יורשע בו. חברי מבקש לצרף שני תיקים - האחד של בימ"ש שלום והשני תיק משטרתי (ת.פ. 3759/94 אליו צורף פ.א. 1762/93 - שעניינו תקיפה חבלנית). בתיקים אלה הנאשם הודה, הורשע ע"י השופט נויטל וטרם נשמעו הטיעונים לעונש וגזר הדין. הצדדים יעתרו לתסקיר שרות מבחן אודות הנאשם. הדחיה תהיה לצורך הסדרת ההליך האזרחי בין הנאשם למתלוננת. לאחר מכן, התביעה תעתור למאסר בפועל הולם בגין העבירות בהן הודה הנאשם, וחברי יעתור לעונש פחות מכך.

עו"ד לנדשטיין: אני מאשר את פרטי העסקה אליה הגענו. אני מבקש לצרף את התיקים עליהם דיבר התובע. אני מאשר שצו ההרחקה כנגד הנאשם, האוסר עליו להכנס לעיר הרצליה, עומד בעינו, זולת התרה של כניסת הנאשם פעם אחת לביתו לשם נטילת חפצים שלו.

הנאשם: אני מאשר את דברי סניגורי, מודה באשמה בכתב האישום המתוקן ויודע שבימ"ש יגזור עלי עונש."

באותו מעמד ניתנה הכרעת דין והעותר הורשע באותן עבירות שבכתב האישום המתוקן. הדיון בגזר הדין נדחה למועד מאוחר יותר, על מנת לאפשר את קבלתו של תסקיר מעודכן משירות המבחן למבוגרים. בדיון שהתקיים עובר למתן גזר הדין ביקש התובע להטיל על העותר "עונש מאסר בפועל הולם וכן מאסר על תנאי". ואילו מפי ב"כ העותר נרשם בפרוטוקול הדיון:

"אנחנו הבנו מהתביעה שהיא תסתפק בעונש של שישה חודשי מאסר ואילו אנו נוכל לטעון לעבודות שירות. נאמר שבית המשפט אינו כבול בהסדר הטיעון... אני מקוה שהמקום שאליו הנאשם הולך אינו נקבע על ידי בית המשפט לפני שהוא שומע טיעונים. מאידך, אני מסיק שאדוני לא גמר בדעתו ואני סמוך ובטוח שאני יכול לטעון בקו פתוח."

בית המשפט גזר על העותר ארבע שנות מאסר, מהן שנתיים בפועל. בגזר דינו ציין בית המשפט:

"יאמר מיד, כי אם השתמע מדברי הסניגור המלומד בסיכומיו לעונש כי הבין מפי ב"כ התביעה עו"ד א' שוורץ כי היא תסתפק בעונש של שישה חודשי מאסר בלבד הרי לא רק שדברים אלה נדחו מיד ובתוקף ע"י התובע בדיון היום אלא שאף אין להם כל בסיס בפרוטוקול הדיונים מהישיבה הקודמת, כפי שצוטט לעיל."

לאחר גזר הדין הגיש העותר בקשה לתיקון הפרוטוקול, כך שישקף את הדברים שנאמרו, לטענתו בלשכת השופט, עובר להודעה לפרוטוקול על הסדר הטיעון (העותר לא פרט בבקשתו מהם הדברים שנאמרו, לטענתו, באותו ארוע אלא ביקש, כי יינתן לצדדים להביא את ראיותיהם בעניין זה). בית המשפט דחה את בקשת התיקון, בלא שנדרש לתגובת המשיבה, באמרו:

"תוכן הדברים שנאמרו בלשכה לפני כארבעה חודשים אינו זכור לי במדויק. סביר להניח כי הוחלפו דברים באשר להסדר הטיעון, כפי שהם באו לידי ביטוי מפורש, מיד בתום ההפסקה, בדברי התובע לפרוטוקול שאושרו ע"י הסניגור."

2.העותר ערער על הכרעת הדין וגזר הדין. הוא הגיש גם בקשה לבית משפט זה לתיקון הפרוטוקול של בית המשפט המחוזי ולהבאת ראיות לענין זה. על פי הנטען בבקשה, הודיע בית המשפט קמא לצדדים, שעה שנועדו בלשכתו, כי לא ירשיע את העותר באונס וחיווה דעתו, כי יש להגיע לפתרון מוסכם. עוד נטען, כי לאחר דברים אלה, ובעקבות התייעצות של ב"כ המאשימה עם פרקליטת המחוז הודיע הראשון, כי התביעה תבקש מאסר בפועל של ששה חודשים, כך שהעותר יוכל לבקש, כי העונש ירוצה בעבודות שרות, וכי השופט סיכם ברוח זו את הסדר הטיעון ו"רמז" לבא-כוחו של העותר על כך שהעונש שיוטל ירוצה בעבודות שרות. בקשתו נדחתה על-ידי המותב שדן בעניינו (כב' השופטים בך, מצא וקדמי), תוך ציון, כי "הנימוקים להחלטה זו יכללו בבוא העת בפסק דיננו".

בפסק הדין בערעור קבע בית המשפט, כי טענות העותר נסתרות על ידי האמור בפרוטוקול (כפי שצוטט לעיל) ועל-ידי הערות בית המשפט המחוזי. עוד קבע בית המשפט, כי לא מצא ממש "בטענות בדבר התערבותו הפעילה כביכול של השופט המחוזי, אשר השפיעה, כנטען, על החלטת הנאשם להסכים לעסקת הטיעון". לעניין זה סקר בית המשפט את הפסיקה הנוגעת למעורבות בית המשפט בעסקות טיעון ולתוצאותיה וציין: " מהאמור עולה, כי לו היה המערער במקרה שלפנינו מוכיח עובדתית את טענתו באשר ל"רמז" שנתן השופט בעניין נטייתו להקל בעונש, הרי שהיה מקום לשקול לבטל את הכרעת-הדין ולהחזיר את התיק לערכאה הראשונה לשם שמיעת הראיות בדרך הרגילה." לפיכך דחה בית המשפט העליון קו טיעון זה. בית המשפט לא מצא גם מקום להתערב בעונש שנגזר על העותר.

3.בעתירה שבפני מעלה העותר שלוש טענות עיקריות:

- לטענתו סטה בית המשפט העליון מן התקדימים שצויינו על-ידו בכל הנוגע למעורבות בית משפט בהסדר טיעון (ובפרט ע"פ 5518/91 מדינת ישראל

נ' פלוני , פ"ד מו (3) 525). לחלופין הוא טוען, כי נגרם לו עיוות דין, שכן לא ניתן לו להוכיח את טענתו בדבר חילופי הדברים בלשכת השופט.

- עוד טוען העותר, כי עתירתו מעלה את השאלה המהותית מה דינם של חילופי דברים המתנהלים בלשכת שופט - האם הם חלק מן הפרוטוקול אם לאו והאם חלה עליהם הוראת סעיף 134 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (" במשפט פלילי ינוהל פרוטוקול שישקף את כל הנאמר והמתרחש בו והנוגע למשפט".) .

- כמו כן מעורר העותר את השאלה כיצד ניתן להגיש ראיות נוספות בערעור פלילי: האם יש לצרפן לבקשה להבאת ראיות נוספות או שמא יש להימנע מהצגתן בפני בית המשפט כל עוד לא ניתנה החלטה המתירה את הצגתן.

בשולי דבריו מעורר העותר את השאלה מהם סדרי הדיון כאשר מעורר עותר טענות שמקצתן מצדיקות קיום דיון נוסף ומקצתן מצדיקות קיום משפט חוזר.

4.המשיבה מתנגדת לקיום דיון נוסף. לטענת המדינה, כבודם של התקדימים המשפטיים ושל הטענות המשפטיות שמעלה העותר במקומו מונח, אולם עתירתו נכשלת עוד בשלב העובדתי, שכן מפרוטוקול הדיון שנערך בבית המשפט קמא עולה, כי העותר לא העלה בשום שלב שהוא עובר למתן גזר הדין טענה בדבר מעורבות השופט בהסדר הטיעון ובדבר תוכנו של אותו הסדר. המדינה מוסיפה וטוענת, כי לפיכך צדק בית המשפט העליון בדחותו את טענותיו העובדתיות של העותר וכי אין מקום לקיים דיון נוסף בטענות אלו.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין העתירה להידחות. העתירה לקיום דיון נוסף אינה מגלה כל עילה מן העילות המנויות בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. פסק הדין נשוא העתירה אינו עומד בסתירה להלכה קודמת של בית משפט זה ואינו קובע הלכה חדשה, קשה או חשובה. בבסיס פסק דינו של בית משפט זה עמדה ההחלטה לדחות את גרסתו העובדתית של העותר, גרסה שאימוצה הוא תנאי הכרחי לדיון בסוגיות המשפטיות שמעלה העותר. בית המשפט העליון נימק את דחיית הבקשה והצביע על הסתירות הרבות בין גרסתו המאוחרת של העותר לבין הדברים שנרשמו בפרוטוקול הדיון מפי העותר ומפי בא-כוחו עובר למתן גזר הדין בעניינו. מסקנתו העובדתית של בית המשפט היא מבוססת כדבעי, ומכל מקום אין הדיון הנוסף מיועד לשמש ערכאת ערעור על ממצאים עובדתיים.

באשר לכותרתה החלופית של של עתירת העותר, היינו עתירה לקיום משפט חוזר - אם חפץ העותר בקיום משפט חוזר עליו לפעול בהתאם להוראות תקנות בתי משפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז1957-.

העתירה נדחית. ממילא בטל גם צו עיכוב ביצוע שניתן על ידי ביום 3.6.97. העותר יתייצב לריצוי מאסרו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וזאת ביום 29.6.97 עד השעה 10:00.

בשולי הדברים יצויין, כי העותר ביקש, כי הדיון בעתירה יתקיים במעמד הצדדים. לאחר ששקלתי את הבקשה החלטתי שלא להיעתר לה. הכלל הוא, כי עתירות לדיון נוסף אינן נשמעות במעמד הצדדים (תקנה 10 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד1984-). העותר לא הצביע על סיבה של ממש שיש בה כדי להצדיק חריגה מכלל זה בעניינו.