בש"פ 3310/05 באדר אבו עמאר נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט טימור, סגן נשיא) מיום 23.3.05, שבגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

ב.ביום 6.2.05 הוגש כנגד העורר כתב אישום, המייחס לו עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 2.2.05 העביר העורר בתא המטען של המכונית בה נהג כמות מסחרית גדולה (20.010 ק"ג) של סם מסוכן מסוג קנבוס. בנוסף, נהג העורר בצורה פרועה, סיכן שוטרים בנהיגתו בכוונה להימלט ממעצר או מעיכוב כדין, ונאבק עם השוטרים שביקשו לעצרו, תוך ניסיון להכות שוטר.

ג.המשיבה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטים המתנהלים נגדו. בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע, כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר כנגד העורר. בית המשפט הסיק באשר למסוכנות העורר מתוך חומרת העבירות שביצע, ובכללן עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, אשר קיימת לגביה חזקת מסוכנות, ועבירה של ניסיון לדרוס שוטר שעמד בדרכו בבקשו להימלט. בנוסף התבסס בית המשפט על קביעת תסקיר שירות המבחן (אם כי נמנע מלקבל את המלצתו) לגבי קיום הסיכון להישנות התנהגות של פריצת גבולות מצד העורר. בית המשפט גם קבע, כי אין הפליה בין העורר לבין חשודים אחרים בתיק, שכן אותר רק חשוד אחד שעוצמת הראיות נגדו פחותה. כן ציין, כי נהיגה פרועה ומסוכנת תוך הימלטות מאנשי חוק וסיכון עוברי אורח, הפכה ל"דבר שבשיגרה במקומותינו".

ד.בערר נטען, כי קיימת חלופת מעצר מתאימה בבית אבי העורר, וכי על בית המשפט היה לאמץ בעניין זה את המלצת שירות המבחן. עוד שב העורר וטוען, כי הוא מופלה לרעה ביחס לחשוד אחר בפרשה. כן נטען, כי העורר שיתף פעולה עם חוקריו. לעורר אין עבר פלילי.

ה.(1) בדיון טען בא כוח העורר, כי החל מחקירה שניה (בראשונה מסר שמות לא נכונים של המעורבים האחרים) שיתף העורר פעולה באופן מלא, הוא לא היה הגורם המרכזי בפרשה אלא כלי שרת בידי אחרים, והאחראי העיקרי לא נתפס ושותף אחר שוחרר, ואם כן ישנה אפליה. העורר שירת שירות קצר בצה"ל ושוחרר בעקבות המלצת קב"ן. נטען עוד, כי על פי הפסיקה, יש להתחשב במסייע בגילוי עבירות, כפי שעשה העורר; ואף הניסיון לדרוס את השוטר לא היה במכוון אלא מתוך פחד ובלבול, בנסותו להימלט.

(2) בא כוח המדינה, הפנה ביסודם של דברים להנמקת בית המשפט המחוזי ואימץ אותה.

ו.התלבטתי בעניין זה; הנטיה, כשלאדם עבר נקי, היא מטבע הדברים להידרש לחלופה, הכל כמובן בזיקה לנסיבות. ואולם, ככל שהפכתי בנסיבות הספציפיות, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

ז.בא כוח העורר הפנה להחלטת בית משפט זה (השופט זמיר) בבש"פ 7950/99 רחבי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה), שם הוחלט על חלופה למי שסחר בסם קנבוס תקופה לא קצרה והחזיק כמות סם בביתו. בהחלטה זו נאמר, כי גם לחזקת מסוכנות יש חריגים שבהם ניתן לסטות מן הכלל. כן צורפה ההחלטה בבש"פ 981/05 מוסא בחיץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם), בו נקבעה חלופת מעצר למי שהוביל כמות גדולה של סמים.

ח.בא כוח העורר טרח עוד והגיש אסופת החלטות בנושאי מעצר, הן בעבירות סמים קשות והן בתקיפת שוטרים.

ט.אכן, כל מקרה לנסיבותיו. ואולם, בענייננו מה שהיטה בעיני את הכף נגד התערבות בהחלטת בית המשפט קמא, הוא הצירוף של עבירת הסם - הכמות הגדולה שבה מדובר, שאינה לצריכה עצמית, עם ההתנהגות המסוכנת כלפי השוטרים, שיכלה להגיע לכלל פגיעה בגופו של אדם. צירוף זה, שכל אחד ממרכיביו אינו פשוט, מעיד על מסוכנות שקשה להפיגה בחלופה, ועל כן אין בידי להיעתר לערר.

י.אוסיף, כי על פני הדברים לא ראיתי מקום להתערב אף בנקבע בבית המשפט קמא באשר לטענת האפליה, משלא אותר אחד המעורבים, ובאשר לאחר - לא הונחה תשתית לטענה זו.

יא.ועוד, כשבמסוכנות עסקינן, אין מנוס מהידרשות לנסיבות של "שיגרה במקומותינו" שמתאר סגן הנשיא המלומד באשר להימלטות מאנשי חוק וסיכון הזולת. אכן תיקים לא מעטים בעלי מאפיינים כאלה באים גם בפני בית משפט זה, ועל בית המשפט ליתן יד למאבק באלה, גם בהליכי מעצר.

יב.נוכח כל האמור, אין בידי להעתר לערר.