בש"פ 3314/09 מייקל טאקיאה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ו' מרוז) ב-ב"ש 22477/08, מיום 22.2.2009, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו ב-ת"פ 8306/08.

כתב האישום

1.

כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 22.12.2008, מייחס לעורר עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק בעונשין ), בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין.

2.

לפי עובדות כתב האישום, העורר והמתלונן הינם עובדי בניין באתר בנייה בקיבוץ דורות. בתאריך 18.12.2008, בסמוך לשעה 11:13 באתר הבנייה הנ"ל, התגלע ויכוח בין העורר לבין המתלונן על רקע עבודתם. העורר כעס על המתלונן, אמר לו שהוא שקרן וקילל אותו, ולאחר מכן היכה את המתלונן בחזהו. בהמשך, העורר נטל פטיש המשמש אותו בעבודה ורדף אחרי המתלונן אשר נס מן המקום. לבסוף, העורר זרק את הפטיש בחוזקה על ראשו של המתלונן ופגע בו. המתלונן נפל לארץ כתוצאה מעוצמת הפגיעה ולאחר מכן הוא הובהל לבית החולים לטיפול רפואי מיידי. למתלונן נגרם שבר טמפורלי בראשו עם דחיסה קלה מימין. נכון למועד כתב האישום, המתלונן טרם שוחרר מבית החולים ועדיין היה מאושפז במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים "סורוקה".

החלטת המעצר עד תום ההליכים

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בבקשתה טענה המשיבה כי כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ואלו הן בתמצית: הודעת המתלונן, תעודות רפואיות והודעות עדי ראייה, לפיהן העורר נראה כשהוא אוחז בפטיש. המשיבה טענה כי קיימת עילת מעצר כנגד העורר לאור מסוכנותו לביטחון הציבור, בשים לב לאופי העבירות שביצע ולנכונותו לפגוע במתלונן בשל ויכוח של מה בכך; לאור השימוש באלימות ובאכזריות בביצוע העבירה; ולאור חשש להימלטותו מפני הדין, בהיותו עובד זר שאין לו כתובת קבועה בארץ. לעמדת המשיבה בבקשה זו, אין חלופת מעצר כלשהיא אשר ביכולתה לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר.

4.

ביום 25.12.2008, התקיים דיון בבקשה ובמהלכו טען בא כוח העורר כי קיימים פגמים מהותיים בחומר הראיות המחייבים את שחרור העורר ממעצר. לחילופין, העלה בא כוח העורר הצעה לחלופת מעצר בביתו או בבית שכנתו בשדרות. לאחר עיון בתיק החקירה, קבע בית המשפט כי ישנה תשתית ראייתית מוצקה דייה לביסוס הרשעת העורר וכי הערות בא כוח העורר לעניין סתירות בחומר הראיות, התייחסו לסתירות שאינן מהותיות, אינן יורדות לשורש העניין ואין בהן כרסום ואף לא חולשה של הראיות. משנקבע דבר קיומן של ראיות לכאורה, בחן בית המשפט את שאלת חלופת המעצר. נקבע כי אין בהעדר הרשעות קודמות כדי ללמד מאום על אופיו, אישיותו ואורח חייו של העורר, בהיותו פליט בן 26 שהגיע לארץ מאפריקה ומתגורר פה רק כשישה חודשים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי נוכח חומרת העבירה, בטרם יוחלט על מעצר העורר או שחרורו, יש לקבל תסקיר מעצר משירות המבחן אודות העורר.

5.

ביום 28.1.2009 התקבל תסקיר מעצר בעניינו של העורר. שירות המבחן ציין את הקשיים השונים שעמדו ביסוד המלצתו, בין היתר לאור העובדה שהוא נעזר בתרגום ובהעדר יכולת לברר את טענותיו השונות של העורר באשר לעברו הפלילי במדינת מוצאו. בסופו של דבר שירות המבחן סבר כי ניתן לנטרל את רמת המסוכנות הנשקפת מן העורר באמצעות "חלופת מעצר מציבת גבולות, מכילה המסוגלת לסייע לו לגשר על הפערים בתרבות, בתפיסה ובעמדות". ואולם, שירות המבחן בחן את החלופות שהוצעו על ידי העורר ודחה אותן. לגבי הצעה ראשונה אצל קרוב משפחה של העורר, הוברר כי קרוב זה בעל אשרת שהייה זמנית בלבד ולכן חלופה זו כלל לא נבדקה לעומק. מאותה הסיבה, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על אשת העורר, שאף היא בעלת אשרת שהייה זמנית בארץ. חלופה שלישית שנבדקה הייתה אצל שכנת העורר, אלא שהאחרונה מסרה לשירות המבחן כי לא יהיה באפשרותה לספק השגחה על העורר כנדרש מחלופת מעצר. בהעדר חלופת מעצר אחרת, לא הומלץ לשחררו.

6.

ביום 22.2.2009 התקיים דיון נוסף בעניין מעצרו של העורר, לאחר שהתקבל משירות המבחן תסקיר משלים בעניין חלופת מעצר חדשה שהוצעה על ידי בא כוחו. כפי שתואר בהחלטת בית המשפט מיום זה, דובר בחלופת מעצר של שני גברים, מכרי העורר, שבדומה לו גם הם יוצאי אריתריאה שהגיעו לארץ לפני כשישה חודשים. אף שלשניהם היכרות שטחית עם העורר, במסגרת חיי הקהילה המשותפים לפליטי אפריקה, הביעו השניים נכונות ורצון לסייע לעורר. עוד הוצע בחלופה כי העורר ואשתו יעברו לגור בביתם של השניים לצורך הפיקוח וכי העורר ישתלב בעתיד במקום עבודתם, וזאת לה כך טען בא כוח העורר בהסכמת מעסיקיהם. הואיל וכל הערבים עובדים וזקוקים למשכורתם כדי להתקיים, שירות המבחן הביע ספק באשר ליציבות החלופה. שירות המבחן סבר כי מ דובר

ברוחב לב של אנשים, אשר יהיה קשה להסתמך עליו לצורך חלופת מעצר וודאי לזמן ממושך ולכן לא ניתנה המלצתו לשחרר את העורר. בית המשפט קבע כי החלופה המוצעת אינה ראויה ולו מן הטעם שמ דובר בחלופה שלא ניתן ליישמה לאורך זמן. נקבע כי לא רק ההיכרות השטחית בין העורר לבין הערבים עומדת לו לרועץ, אלא גם העובדה שעליו להעתיק את מקום מגוריו למקום מגוריהם. יתר על כן, נקבע כי הערבים לא יוכלו לפקח על העורר לאורך זמן, לאור הצורך המובן שלהם להתפרנס וכי על פניו, אין ממש בהצעה כי העורר ישתלב במקום עבודתם. בנוסף, מאחר שהעבירה בוצעה באתר בנייה, נקבע כי לא בנקל יאפשר בית המשפט לעורר לשוב ולעבוד באותה מסגרת ועם אותם כלים. לבסוף, נקבע כי העובדה לפיה מעסיק אלמוני היה מוכן לחתום על ערבות כספית להבטחת תנאים מגבילים של העורר, אותו לא הכיר כלל עד לדיון האמור, מלמדת על חוסר רצינותו של אותו מעסיק. על כן, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

טענות העורר

7.

טענותיו של העורר מתחלקות לשניים: בעניין טיב הראיות בתיק ובעניין חלופת המעצר. לעניין טיב הראיות בתיק, העורר אינו מכחיש כי נכח במקום האירוע ואף אינו מכחיש כי התגלע סכסוך בינו לבין המתלונן וחברו, וכך נאמר, לטענתו, גם בגרסה מפורטת שמסר לגבי האירוע. אף שהוא מוכן להסכים לצורך הדיון במעצר כי העורר החזיק לכאורה בפטיש (למרות הכחשתו של העורר), הוא מכחיש מכל וכל כי זרק את הפטיש על ראשו של המתלונן. לטענתו, בית המשפט קמא טעה משלא נתן כל משקל לסתירות מהותיות בין הודעת המתלונן לבין גרסת חברו של המתלונן אשר נכח באירוע. בנוסף, העורר טוען כי הוא הותקף ודימם בפיו, אך המתלונן וחברו לא סיפקו כל הסבר לדימום זה. עוד נטען על ידי העורר, כי המתלונן וחברו מסתירים את האמת ומבקשים להצטייר כשני בחורים תמימים, שעה שהם אלו שהתנפלו על העורר, היכו אותו וגרמו לו לדמם בפיו. לעומת זאת, נטען כי גרסת העורר היא מהימנה יותר, אפילו אם בתחילה הוא הכחיש כי אחז בפטיש. לטענתו, לאחר שהמתלונן היכה את העורר, החל העורר לרדוף אחריו ואז המתלונן נפל ונחבט בפניו. כמו כן, העורר טוען לקיומו של מחדל משטרתי לאור הימנעות המשטרה מבדיקת המתלונן במכון לרפואה משפטית, על מנת לנסות ולקבוע ממה נחבל בפניו. מן התמונות הקיימות בתיק החקירה לא ניתן לקבוע כי המתלונן נחבט בפטיש בהכרח ואם כבר, נטען כי מיקום החבלה בפניו של המתלונן משתלב דווקא עם הטענה כי הלה נפל ונחבט בפניו. לפיכך, לטענת העורר, לא מתקיימות ראיות לכאורה בנוגע לעבירה המיוחסת לו ולחילופין קיים כרסום של ממש בחומר הראיות המחייב את שחרורו ממעצר.

לעניין חלופת המעצר, נטען כי נוכח טיב הראיות כפי שהוצגו לעיל, מן הראוי לשחרר את העורר בתנאים אשר יבטיחו את התייצבותו למשפט. לחילופין, מן הראוי היה לשחררו לחלופה שהוצעה, תוך התחשבות בחומר הראיות הבעייתי ובקושי האמיתי של העורר למצוא חלופה אחרת, באשר איננו אזרח ישראלי וכך גם כל חבריו. עוד נטען כי קיים סיכוי סביר כי העורר יזוכה ובנסיבות אלה, מן הראוי למנוע נזק אשר עלול להתברר בעתיד כבלתי הפיך, שכן העורר שוהה במעצר מספר חודשים ומשפטו יתנהל רק בחודש מאי. לבסוף, צוין כי מ דובר

בבחור צעיר ללא עבר פלילי.

דיון והכרעה

8.

עיינתי גם אני בחומר החקירה ואני סבורה כי צדק בית המשפט המחוזי במסקנתו כי יש ראיות לכאורה כנדרש לצורך מעצר. למרבה הצער לא עלה בידי העורר להציג חלופה שיכולה להסיר את המסוכנות הנשקפת ממנו.

9.

יחד עם זאת שלוחה בקשתי לבית המשפט המחוזי לעשות ככל הניתן כדי לסיים במהירות את שמיעתו של התיק. מתוך התיק עולה כי בית המשפט קבע שני מועדים להוכחות - ל-6.5.2009 ול-19.5.2009. הישיבה השנייה קבועה לפרשת ההגנה, ונראה, לכאורה שדי בכך. נראה שאילו היה עולה בידי העורר להציג חלופת מעצר נאותה, היה מן הסתם, משתחרר בערבות, אך מצבו המיוחד בארץ מונע, לעת הזו הצגת חלופה ראויה. על כן ראוי, למצער, לסיים את המשפט בהקדם. תוכנה של פסקה זו יובא לידי בית המשפט המחוזי על ידי הצדדים.

יובהר כי איני סוגרת את הדלת בפני אפשרות שהעורר יציע חלופות מעצר אחרות, אותן יבחן בית המשפט המחוזי.

10.

לא ראיתי אפשרות אלא לדחות את הערר, והוא נדחה.