בש"פ 3334/10 פלוני נ. מדינת ישראל

מונחת בפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 (להלן: פקודת הראיות ).

1.

העותר עומד לדין באשמת עבירה של עסקה אחרת בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973 (להלן: פקודת הסמים ) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין ) ; החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 4 לפקודת הסמים בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין ;

ניסיון לעסקה אחרת בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין. כתב האישום הוגש נגד העותר, שהינו תושב ואזרח לבנון, ונגד שלושה אחרים.

על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 6.9.08 בסמוך לשעה 06:30, הגיע העותר משטח לבנון עד בסמוך לגדר המערכת כשברשותו 50 ק"ג נטו סם מסוכן מסוג הרואין וכאשר הוא נושא עמו אקדח ומחסנית אקדח ובה שישה כדורים. מצדה הישראלי של גדר המערכת הגיעו הנאשמים 2-3 ובידיהם סך של 646,000$, יחד עם נאשם 1. הנאשמים 2-3 זרקו את הכסף אל מעבר לגדר המערכת לכיוונו של העותר. לאחר מכן החל העותר להעביר לנאשמים 2-3 את חבילות הסם, על-ידי זריקתן אל מעבר לגדר המערכת לשטח ישראל. נאשם 1 סייע בידם של נאשמים 2-3 בארגון הגעתם ובנוכחותו במקום. כתב האישום מפרט כי העותר העביר לנאשמים 2 – 3 שישים ושש חבילות המכילות סם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של 33 ק"ג נטו. בשלב זה הגיעו חיילי צה"ל למקום והנאשמים נעצרו. עוד נטען כי בעת מעצרו החזיק העותר בידיו אקדח ובו מחסנית וכדורים וכן החזיק על גופו סמים מסוכנים מסוג הרואין וקוקאין. במקום מעצרו נתפסו 34 חבילות ובהן סם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של כ- 17 ק"ג .

2.

ביום 25.1.09 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון ביחס למקורות מידע של קהיליית המודיעין ושירות הביטחון הכללי וכל פרט שיש בו כדי לחושפם ; שיטות ודרכי פעולה, נהלי והנחיות עבודה, יכולות ואמצעים טכניים ודרכי איסוף מידע של קהיליית המודיעין ושירות הביטחון הכללי באיסוף מידע ובחקירה ותוכן המידע שיש בו כדי לחושפם ;

תפקידים, משימות וכינויים של יחידות קהיליית המודיעין ושירות הביטחון הכללי וכל פרט היכול לחשפם, שמם וכל פרט אחר שיש בו כדי לחשוף את זהותם של אנשי קהיליית המודיעין ושירות הביטחון הכללי.

תעודת חיסיון נוספת נחתמה על-ידי שר הביטחון ביום 11.2.09, לפיה הוחסו שמותיהם של בסיסי צה"ל ושל מוצבי צה"ל, העשויים להצביע על מקום הימצאם ; פריסת תצפיות צה"ל בשטח ומקום הימצאן, שיטות סריקה ודרכי פעולה של תצפיות צה"ל, אמצעי התצפית בהם נעשה שימוש, לרבות שמם, כינויים וטווח התצפית שלהם ; מספרי יחידות בצה"ל ופעילותן וכל פרט שיש בו כדי לחשפם, וכן כל פרט מעבר לשם הפרטי ולשם המשפחה, שיש בו כדי לחשוף את זהותם של חיילי צה"ל שמסרו עדויות בהליך זה.

3.

העותר מבקש לגלות בפניו את החומר החסוי, ובפרט את הראיות בנוגע לאמצעי תצפית בהם נעשה שימוש בתיק זה, יכולות ואמצעים טכניים ודרכי איסוף מידע, לרבות תיעוד האירוע נשוא כתב האישום במלואו.

בא כוח העותר טוען כי הראיות שתחת תעודת החיסיון חיוניות להגנת מרשו, שכן לדבריו, ראיות התביעה סותרות זו את זו והראיות האובייקטיביות תומכות בהגנת העותר. הוא מסביר כי העותר נעצר כשמונה שעות לאחר יתר הנאשמים בכתב האישום. על-פי ראיות התביעה, זמן מה לפני ביצוע עסקת הסמים נצפה אדם רכוב על חמור בצדו הלבנוני של הגבול כשהוא מתצפת על הארץ. בנוסף טוען הוא כי במקביל למעצרם של הנאשמים האחרים הבחינו חיילי צה"ל בסמוך לנקודה בה נצפו הזריקות לשטח ישראל באדם שרוע על האדמה, אך לא עשו דבר כדי לברר את זהותו ולקחת ממצאים מהשטח. כאשר נעצר העותר כשמונה שעות מאוחר יותר, נתפסו בקרבתו חבילות שהכילו כספים וסמים וכן משקפת, סכינים, טלפון נייד ואקדח שהיו בחזקת העותר. העותר טען בחקירתו כי הוא היה מעולף בעת מעצרו והכחיש כל קשר לסמים, לאקדח ולטלפון הסלולרי. חיזוק לטענה זו קיים לשיטתו בהיעדרן של טביעות אצבע או D.N.A של העותר על חפצים אלה.

לטענת בא כוח העותר, התיעוד המבוקש יסייע להכריע בין העדויות לפיהן בעת מעצרו העותר החזיק את האקדח בשתי ידיו וכיוון אותו אל החיילים, לבין עדויות אחרות לפיהן האקדח התגלה כאשר החיילים הרימו את העותר שהיה שכוב על הארץ וסייעו לו לעמוד על רגליו. הוא מבהיר כי לעניין זה לא די בתיעוד הקיים של הליך מעצרו של העותר במצלמה שהייתה בחזקת החיילים, שכן

תיעוד זה החל לאחר שהעותר נעצר. עוד הוא טוען כי הוא זכאי לעיין במלוא החומר שתועד על-ידי הצבא לרבות מעמדות התצפית באזור ומצילומי אוויר, מאז נצפה באזור אדם הרכוב על חמור ועד למעצרו של העותר. זאת, כדי לבחון האם הפריטים שהונחו על החמור האמור תואמים לאלה שנתפסו בשטח, כמו-גם לצורך בחינה האם היו אנשים נוספים באזור מלבד העותר.

4.

באת כוח המשיבה ציינה כי סרט ההקלטה אשר מתעד את האירוע מרגע בו נצפה אדם המוביל חמור הועבר להגנה במלואו. היא מטעימה כי הפרטים שלא נמסרו מטעמי חיסיון אינם אלא פרטים טכניים ואין הם פוגעים בתוכן המהותי שנמסר להגנה. היא מטעימה את הצורך להגן על אמצעים ושיטות פעולה שבידי הצבא. באת כוח המשיבה הסבירה בפירוט, במעמד צד אחד ובהסכמת בא כוח העותר, את הסיבות לחיסיון הפרטים השונים. היא ציינה כי תיעשה על ידם בדיקה נוספת לוודא כי כל החומר נמסר.

5.

דין העתירה להידחות.

סעיף 44 לפקודת הראיות מתווה את גבולות החיסיון לטובת המדינה ומשרטטם על אותם מקרים בהם מצא שופט של בית המשפט העליון, במסגרת עתירת בעל דין המבקש את גילוי הראיה, כי "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה". בהקשר זה מוכרים היטב דבריו של השופט (כתארו אז) ברק:

"השאלה הניצבת היא קונקרטית. הגורם להצגתה הוא משפט המתנהל. לענייננו זהו משפט פלילי. אין זה כלל המשפטים הפליליים או המשפט הפלילי הטיפוסי. הבמה, עליה תיעשה ההכרעה, היא משפט פלילי ספציפי התלוי ועומד, שבו מובא לדין נאשם ספציפי. "עשיית צדק" בהקשר זה משמעותה ניהול הליך פלילי הוגן, שיש בו כדי לחשוף את האמת ולא לגרום לעיוות דין לאותו נאשם ספציפי העומד לדין. על כן, אם חומר החקירה, אשר לגביו חל החיסיון, חיוני הוא להגנת הנאשם, כי אז, בוודאי, הצדק דורש את גילויו, ושיקול זה עדיף על-פני כל שיקול ביטחוני אפשרי. שום נימוק ביטחוני, ויהא הוא הנכבד ביותר, אינו שוקל יותר, במשקלותיו היחסיות של הליך פלילי נתון, ממשקל הרשעתו של חף מפשע. עדיף זיכויו של נאשם, שאת אשמתו אין להוכיח בשל הצורך לגלות ראיה שיש אינטרס ביטחוני של לגלותה, על-פני הרשעתו של נאשם, שאת חפותו אין להוכיח בשל הצורך שלא לגלות ראיה חזויה" (ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 729, 737 – 738 (1984)).

מונחית באמות מידה אלה בחנתי את החומר החסוי ועיינתי בהקלטות ובתצלומים שבחומר. שוכנעתי כי האינטרס הביטחוני שבחיסוי החומר הוא ממשי וכי גילויים של הפרטים שנחסו עלול לפגוע פגיעה של ממש בביטחון המדינה בעוד שספק רב אם יש בו תועלת כלשהי, ולו זניחה להגנת הנאשם. עיינתי בחומר החסוי אל מול החומר שנמסר לסנגור. שוכנעתי כי אכן כלל החומר המהותי בנוגע לאישום נמסר לסנגור ואילו החומר שלא נמסר אינו אלא פרטים טכניים המצויים תחת חיסיון או פרטים שאין להם נגיעה לכתב האישום.

העתירה נדחית.