בש"פ 3338/00 חאלד אלבחירי נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ובידוי ראיות. על פי האמור בכתב האישום, העורר ושני אחיו היו מעורבים בסכסוך עם המתלונן ומשפחתו. על פי הנטען, ביום 4.4.00, סמוך לשעה 20:00 הגיעו העורר ושני אחיו למקום הימצאם של המתלונן ואחרים כשהם מצויידים באקדחים, והחלו לירות לכיוונם. המתלונן והאחרים ברחו, אך העורר המשיך לירות לכיוונו של המתלונן תוך שצעק לו כי יהרוג אותו. כאשר הגיע העורר למרחק של כ15- מטרים מהמתלונן ירה בו ופצע אותו בירכו. על פי הנטען, הירי פסק רק כאשר התרוקנה המחסנית באקדחו של העורר.

עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ג' גלעדי) נעתר לבקשה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

בדיון בערר טען בא-כוח העורר, כי אין בידי התביעה ראיות לכאורה. לטענתו, המתלונן העיד כי העורר ושני אחיו ירו לעברו, אך התביעה בחרה להאמין רק לאותו חלק בהודעתו המפליל את העורר, ולא לחלק המתייחס לאחיו; לטענתו, הראיה לכך היא, שנגד שני אחיו של העורר לא הוגש כתב אישום בגין האירוע. לטענתו, לא ניתן לראות בראיה כזו, אשר התביעה עצמה מאמינה רק לחלקה, ראיה לכאורה. כן טען הסניגור כי אחד האחים מסר הודעת אליבי אשר לא הופרכה, ולפיכך, לא ניתן לראות בהודעות המפלילות את שלושת האחים גם יחד, ראיות מהימנות.

הסניגור הוסיף וטען, כי העורר מסר הודעת אליבי ולפיה בשעה 16:00 ביקר אצל רופא באיזור עפולה, ולפיכך, לא יכול היה להיות נוכח באירוע שהתרחש ברהט בשעה 20:00. הוא טען עוד, שאין להסתמך על עדות הרופא, כי שעת הביקור אותה רשם היתה מאוחרת יותר, כיוון שנכונותו לתת לעורר תעודה כוזבת פוגעת באמינותו.

טענתו העיקרית של הסניגור היתה, כי העורר הופלה לרעה לעומת שני אחיו, שכאמור, לא הוגש נגדם כתב אישום. לטענתו, העדים סיבכו באירוע הן את העורר והן את שני אחיו, ולפיכך, לא ניתן להאמין רק לחלק המפליל את העורר, ולהשתית על הודעות אלה את מעצרו, ובה בעת לא לעשות דבר ביחס לאחיו. עוד טען הסניגור, כי שגה בית המשפט משייחס משקל יתר לעברו הפלילי של העורר.

בא-כוח המדינה טען כי קיימות בידי התביעה ראיות לכאורה נגד העורר. לטענתו, אכן כל העדים הפלילו את שלושת האחים, אלא, שהראיות נגד שני האחים שונות מהראיות נגד העורר; ביחס לאחים קיימת אי בהירות מסויימת באשר לחלקו של כל אחד מהם באירוע, שכן קיימת סתירה בין חלק מהעדויות לבין ממצאי הבדיקות לגילוי סימני מתכות ושרידי ירי שנעשו לאחים. לא כך הוא באשר לעורר; כל העדים זיהו בוודאות את העורר כמי שירה במתלונן. יתרה מזאת, העורר מסר טענת אליבי שהופרכה.

נוכח הדברים האמורים טען בא-כוח התביעה, כי אין מדובר באפליה בין העורר לבין אחיו כי אם בשונות, המצדיקה התייחסות שונה. בא-כוח המדינה הוסיף עוד, כי החקירה ביחס לאחים נמשכת, וייתכן שיוגש נגדם כתב אישום בשלב מאוחר יותר, אם יימצאו די ראיות נגדם.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

צדק בית המשפט קמא משקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. אכן, כל ההודעות שנגבו מהמתלונן ומבני משפחתו מצביעות באופן ברור על העורר כמי שירה ופגע במתלונן: המתלונן אומר בהודעתו "אני ראיתי ספציפית את חאלד מחזיק באקדח ויורה". שני עדים נוספים העידו גם הם כי חאלד החזיק נשק, ואחד מהם אף הוסיף כי הוא סבור שחאלד הוא שפגע במתלונן. בנוסף לכך, עולה לכאורה, כי העורר הכין לעצמו אליבי כוזב, והראיות הנוגעות לטענת האליבי יש בהן, לכאורה, כדי לחזק את ראיות התביעה. וזו פרשת האליבי שהציג העורר לחוקריו: הארוע נשוא האישום התרחש ברהט בשעה 20:00. העורר הציג תעודה רפואית לפיה ביקר אצל רופא בעפולה בשעה 16:00, ולטענתו לאחר הביקור אצל הרופא נסע לבית חולים בעפולה, ומשם ניהל שיחת טלפון עם שוטר שהתקשר אליו אודות הארוע. על פי השתלשלות עניינים זו טען העורר, כי לא נכח במקום האירוע בשעה 20:00. בחקירתו אמר הרופא, כי הוא נעתר לבקשת העורר והסכים לכתוב בתעודה שהביקור אצלו נערך בשעה 16:00, אף על פי שלאמיתו של דבר היה הביקור בשעה 23:30. עוד נאמר בהודעת הרופא, כי אמר לעורר שאין צורך שייגש לבית חולים, לאחר שהאחרון שאל אותו "אם המכתב הזה טוב למיון". לכאורה, עולה מדברי הרופא, כי העורר ניסה ליצור לו אליבי, בכך שנסע לאחר האירוע לרופא המוכר לו באיזור עפולה, ביקש כי יומצא לו מסמך ובו שעה מוקדמת מהשעה שבה הגיע בפועל אל הרופא ואף התעקש לגשת אל חדר המיון, למרות שרופאו אמר לו כי הדבר מיותר. יתרה מזו, האליבי שמסר העורר נסתר אף ביחס לשיחת הטלפון שקיים העורר עם השוטר, וגם בכך יש כדי להצביע, לכאורה, על אי נכונות גרסתו.

נוכח כל האמור לעיל, דין טענת הסניגור בדבר הפליה בין העורר לבין אחיו - להידחות. כאמור, הודעות העדים מצביעות בבירור על העורר כמי שירה, בעוד שהראיות נגד אחיו אינן חד-משמעיות. בא-כוח התביעה הודיע כי החקירה בעניין האחים טרם הסתיימה, וכי אם יימצאו ראיות נגדם, לאחר השלמת החקירה, יוגשו נגדם כתבי אישום. מכל מקום, בשלב זה קיים שוני בטיב הראיות שיש בידי התביעה בין העורר לבין אחיו, ולפיכך, אין טענת ההפליה יכולה לעמוד. על כך יש להוסיף, כי למשיב הרשעות קודמות, ובכלל זה גם הרשעה בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש; בהתחשב בטיבה של העבירה המיוחסת לעורר שבוצעה בירי בנשק חם בנסיבות המתוארות לעיל, ובהתחשב בעברו הפלילי, ניתן לקבוע כי לכאורה נשקף סיכון משחרורו של העורר, וכי חלופת מעצר אינה נותנת מענה לסיכון האמור.

אשר על כן הערר נדחה.