פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
3342/09
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
העורר:
ניקולאי פישקו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
מרכז בתיק מ"ת 12705-02-09 מיום 6.4.2009 שניתנה על ידי כבוד השופטת ל'
ברודי
תאריך הישיבה:
ג' אייר, תשס"ט
(27.4.2009)
בשם העורר:
עו"ד רויטל גוטליב
בשם המשיבה:
עו"ד אליעד וינשל
החלטה
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ל' ברודי ) מיום 6.4.09, לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו ב-ת.פ 12695-02-09.
העובדות וההליכים הקודמים
1.
כנגד העורר, יחד עם שניים אחרים- עיסא דענא ודניל קוקס (להלן: נאשם 1 ונאשם 2 בהתאמה או האחרים ), הוגש כתב אישום ביום 19.2.2009, הכולל שלושה אישומים. באישום הראשון, ייחס כתב האישום לעורר ולאחרים עבירה של קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), עבירה של שוד בחבורה, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, עבירה של אחזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, ועבירה של סחר בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין. האישום השני התייחס לנאשם 2 בלבד, ובאישום השלישי יוחסה לעורר עבירה של שוד מזוין, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין.
2.
על פי עובדות האישום הראשון , ביום 20.12.2008, בחצות הלילה או בסמוך לכך, שהה המתלונן ברכבו, כאשר הוא שרוי בגילופין ורכבו מפריע לתנועה. נאשם 2, אשר הבחין במצבו של המתלונן, ניגש לרכבו של המתלונן והזיזו, כדי שלא יהווה הפרעה לתנועה. מיד לאחר מכן סיפר נאשם 2 לעורר על מצבו של המתלונן, והעורר התקשר לנאשם 1 וביקשו להגיע למקום. כעבור כמחצית השעה, כשהגיע נאשם 1 למקום, קשרו השלושה קשר לשדוד את המתלונן. העורר והאחרים ניגשו אל רכב המתלונן, הוציאו את המתלונן בכח מתוך הרכב, והיכוהו נמרצות בכל חלקי גופו. המתלונן נפל על הארץ, בעוד העורר והאחרים ממשיכים להכותו בראשו באמצעות רגליהם עד שאיבד את הכרתו. העורר והאחרים ערכו חיפוש על גופו של המתלונן וברכבו, ושדדו ממנו אקדח הטעון במחסנית עם 10 כדורים, פלאפון, תיק וצמיד. לאחר השוד נמלטו השלושה ברכבו של הנאשם 1. בהמשך, מכר הנאשם 1 את האקדח תמורת סכום שאינו ידוע למשיבה, ומתוכו מסר 200 ש"ח לנאשם 2 ו-500 ש"ח לעורר. כתוצאה ממעשיהם של העורר והאחרים, נגרם למתלונן זעזוע מח. על פי עובדות האישום השלישי , ביום 24.1.2009 בשעה 2:00 או בסמוך לכך, שהה העורר בגן העיר בראשון לציון עם קטין (להלן: הקטין ). העורר ניגש אל הקטין, איים להכותו וכן איים להוציא אחת מעיניו באמצעות מפתח אשר החזיק, אם לא יעביר הקטין לרשותו את כל תכולת כיסיו. משסירב הקטין, היכהו העורר בפניו והפילו ארצה, תוך שהוא גורם לו לאיבוד הכרה. כאשר הקטין שהה בערפול על הארץ, שדד
העורר את כל תכולת כיסיו- ארנק, פלאפון ומפתחות ביתו של הקטין.
3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של העורר והאחרים עד תום ההליכים. עובר לדיון בבקשה, הוגש
לבית המשפט תסקיר מעצר בעניינו של העורר, בו ציין שירות המבחן, כי העורר אינו מכיר בבעייתיות בהתנהגותו, וכי הוא תיאר קושי להתרגל לתנאי המעצר ולאוכלוסיית בית המעצר. שירות המבחן ציין, כי לחובתו של העורר הרשעה בגין ביצוע עבירה של החזקת אגרופן או סכין, משנת 2004. באשר לשחרורו למעצר בית, התקשה שירות המבחן לבוא בהמלצה חד משמעית, וסיכם לבסוף כי ייתכן וניתן יהיה לעצור הידרדרותו של העורר בתנאי מעצר בית בתוספת איזוק אלקטרוני ופיקוח מעצר של שירות המבחן למשך חצי שנה. ביום 6.4.2009 התקיים דיון בבקשה. סניגורו של העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אלא ביקש לשחררו לחלופת מעצר בפיקוח אימו ודודתו. בית המשפט החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, לאחר שהתרשם כי לעורר רמת מסוכנות גבוהה, לאור העובדה שביצע לכאורה שתי עבירות שוד, במהלכן הופעלה אלימות קשה, ונוכח גישתו המטשטשת, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן. בית המשפט ציין, כי שירות המבחן בחן את חלופת המעצר שהוצעה, אולם התקשה לבוא בהמלצה חד משמעית, ובאופן מהוסס העלה אפשרות לשחררו למעצר בית בתנאי איזוק אלקטרוני בתוספת פיקוח מעצר.
הטענות בערר
4.
בהודעת הערר שהגיש העורר כנגד החלטת בית המשפט המחוזי טוען הוא, כי שגה בית המשפט בדחותו את המלצת שירות המבחן על שחרורו למעצר בית, ללא בחינה של החלופה באולם בית המשפט. נטען, כי חומרת העבירה אינה חזות הכל, וכי ניתן להפיג את מסוכנותו הנטענת של העורר בחלופה שהוצעה, בדמות מעצר בית מוחלט בפיקוח אנושי ותחת פיקוח אזיק אלקטרוני. עוד מצוין, כי שירות המבחן פירט בתסקיר את מצבו הקשה של העורר במעצרו, וציין כי ייתכן ששהייה ממושכת במעצר וחשיפה אינטנסיבית לאוכלוסיית בית המעצר תסלים את מצבו של העורר. כן מציין העורר כי הינו בחור צעיר, וכן זהו מעצרו הראשון.
5.
המדינה תומכת בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.
דיון והכרעה
6.
בית המשפט המחוזי לא השתכנע כי יהיה בחלופת מעצר כדי להפיג את המסוכנות המצטיירת לכאורה מן המעשים נשוא האישום. על-אף גילו הצעיר של העורר, איני סבורה שנפל פגם המצדיק התערבות בהחלטה. עם זאת, אינני שוללת את האפשרות כי אם תוצע חלופת מעצר אחרת, הדוקה יותר, ניתן יהיה להפיג במידה סבירה את החששות הנשקפים מן העורר.
על כן דוחה אני ערר זה המתייחס לחלופת המעצר הספציפית, בלי לדחות על הסף אפשרות להצעת חלופה אחרת, ככל שיהיה בידי העורר להציע בעתיד.
7.
הערר נדחה.
ניתנה היום, ג' אייר, תשס"ט (27.4.2009).
ש ו פ ט ת