בש"פ 3342/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' שפירא ) בעמ"ת 15585-04-12 מיום 17.4.2012, אשר דחה את עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בירושלים במ"ת 34517-03-12 (כב' השופט

א' רובין ), לפיה הוחלט לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו במסגרת ת.פ 34513-03-12.

2.

נגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום מתוקן הכולל 4 אישומים, בגדרם יוחסו לו עבירה של חברות בהתאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן: תקש"ח ); שתי עבירות של ניסיון להפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין ); שלוש עבירות של ניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 274 +25 לחוק העונשין ושלוש עבירות של התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, החל משנת 2009 ועד ליום מעצרו בפברואר 2012, השתייך המבקש ל"שבאב אלאקצא" (להלן: הארגון ), תנועה דתית המכוונת מטרה לפגוע בריבונות הישראלית באיזור מסגד אלאקצא ולשמרו כמתחם מוסלמי בלבד, תוך מניעת כניסתם של יהודים להר הבית. במעשיו המתוארים באישום הראשון, הואשם המבקש בגין היותו חבר בהתאחדות בלתי מותרת וניסיונו להפר הוראה חוקית משנכנס פעמיים למתחם הר הבית חרף העובדה שהמשטרה אסרה עליו לעשות כן.

במסגרת האישום השני, נטען כי במהלך יום 27.9.2009, השתתף המבקש, במסגרת השתייכותו לארגון הנ"ל, יחד עם אחרים בהתפרעויות המוניות שהתחוללו בהר הבית. אלה כללו יידוי אבנים, ברזלים וחפצים שונים לעבר שוטרים ומצלמות משטרתיות. המבקש השליך שני כסאות לעבר השוטרים, עת מילאו תפקידם כחוק.

על פי הנטען באישום השלישי, כחודש לאחר מכן, השתתף המבקש ביחד עם אחרים בהתפרעויות המוניות שפרצו במתחם הר הבית, אשר כללו יידוי אבנים, ברזלים, קרשים בוערים וחפצים שונים לעבר שוטרים ומצלמות משטרתיות. כן הובערו פחים וחוטי חשמל. המבקש יידה אבנים לעבר שוטרים. כאמור באישום הרביעי, במהלך חודש פברואר 2010, יידה המבקש במסגרת התפרעות המונית בהר הבית אבן לעבר שוטרים.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית משפט השלום בירושלים בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

3.

בהחלטתו מיום 28.3.2012, קבע בית משפט השלום כי קיימות בתיק ראיות לכאורה, תוך שנדרש הוא לחוות דעתו של "מומחה" שכונה "אלון" העובד בשירות הביטחון הכללי וכן להודאתו המפלילה של המבקש. ביחס לטענותיו של בא-כוח המבקש כי חוות הדעת חסרה יסוד עובדתי וכי העורך אותה איננו "מומחה", הבהיר בית המשפט כי טענות אלו מקומן להתברר במסגרת ההליך העיקרי, משבירורן מצריך שמיעת עדויות. אי לכך, קבע, די בחוות הדעת כדי לשמש ראיה לכאורה בדבר קיומו של הארגון ופעולתו. חברותו של המבקש בארגון נשענת בין היתר על עדותו. נפסק, כי העבירות המיוחסות למבקש ולנאשמים הנוספים מקימות עילת מעצר סטאטוטורית מכוח סעיף 21 (א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), התשנ"ו- 1996. הודגש, כי חזקת המסוכנות לא נסתרה. צוין, כי טיב העבירות המיוחסות למבקש מקשה על שחרורו לחלופת מעצר. זאת, הואיל ועסקינן בעבירות נגד ביטחון המדינה. הגם שנעדר המבקש עבר פלילי, כתב האישום מייחס לו השתתפות פעילה בהתפרעויות ושני ניסיונות להפר הוראה חוקית. משמע, כי נשקפת מהמבקש מסוכנות אשר לא ניתן להפיגה על ידי שחרור בתנאים מגבילים. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה.

לאחר שהוסכם בין הצדדים כי ישנן ראיות לכאורה שהתגבשו נגד המבקש בכל הנוגע לאישומים 2 ו-3, התמקד בית המשפט המחוזי בלהב טיעונו של המבקש כי חוות הדעת של המומחה איננה בגדר חוות דעת אלא "מסמך ככל מסמך אחר שמבוקש להגישו". בית המשפט המחוזי הבהיר כי אכן אין להקל ראש בטענה זו. עם זאת, בשלב זה של הדיון המשפטי, אין צורך להידרש לה. חקירת המומחה באשר למומחיותו מקומה להתברר במסגרת ההליך העיקרי. משכך, לא נפלה טעות בהחלטתו של בית משפט השלום בעניין האישום הראשון. לזאת מתווסף קיומן של ראיות לכאורה באשר לאישומים 2 ו-3 – לגביו כאמור אין חולק. די בכל אלה, אפוא, כדי להותיר את המבקש במעצר עד תום ההליכים. משנקבע כי קיימות ראיות לכאורה לגבי האישום הראשון, אין צורך לדון בשאלת קיומה של עילת מעצר ביחס לאישומים 2 ו-3.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

עיקר טענת המבקש הוא, כי בית המשפט המחוזי דחה את השגתו ביחס לקיומן של ראיות לכאורה בכל הקשור לאישומים 1 ו-4 מבלי לעיין בחומר הראיות. עוד הוא טוען, כי בית המשפט התעלם מטיעוניו באשר לקיומה של חלופת מעצר. לטענתו, קיומה של עילת מעצר איננה פוטרת את בית המשפט מבחינתה של חלופת מעצר. כמו כן, בית המשפט המחוזי התעלם מהשוואת עניינו לעניינם של נאשמים אחרים תחת אותה פרשה, ובכלל זה להורות על שחרורו בתנאים מגבילים או למצער להורות על הזמנת תסקיר מעצר בעניינו בטרם השלמת הדיון בשאלת חלופת המעצר.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

די בהוכחת תשתית ראייתית לכאורה לביצוע עבירה של חברות בהתאחדות בלתי מותרת על מנת להקים עילת מעצר חזקה בדמות מסוכנות. הכללת הארגון תחת ההגדרה "התאחדות בלתי מותרת" היא מסקנה הצומחת מהתשתית העובדתית העומדת ביסוד פעולות הארגון, בהתאם למתווה החקיקתי המנוסח בתקנה 84 לתקש"ח. תקנה זו מצביעה על שני מסלולים העונים על הגדרת "התאחדות בלתי מותרת". מסלול אחד מופיע בתקנה 84 (א) והאחר בתקנה 84 (ב) לתקש"ח. לשונה של תקנה זו היא:

84". מובן ביטוי " התאחדות בלתי מותרת"

(1) בחלק זה מובנו של הביטוי " התאחדות בלתי- מותרת" הוא כל חבר בני אדם, בין שהוא מאוגד ובין שאינו מאוגד, ויהי נודע בכל שם שהוא (אם נודע לו שם) מזמן לזמן, אשר -

(א) ממליץ, מסית, או מעודד בחוקתו או בתעמולתו אחת מן הפעולות בלתי-המותרות הבאות, היינו -

( I ) מיגור חוקתה של ישראל או ממשלת ישראל בכוח-הזרוע או באלימות ;

( II ) גרימת שואה או בוז, או הסתה לאיבה, כלפי ממשלת ישראל או שר משריה בתפקידו הרשמי ;

( III ) השמדת רכושה של ממשלת ישראל, או פגיעה בו ;

( IV ) פעלי אימתנות המכוונים כנגד ממשלת ישראל או כנגד משמשי ממשלת ישראל; או שעשה אותם פעלים כל-שהם שנזכרו בפסקת-משנה ( III) ,(II ) או ( IV ) של הפסקה הזאת, או התיימר שהיה אחראי להם, או מעורב בהם ; או

(ב) הכריז עליו שר הביטחון שהוא התאחדות בלתי- מותרת; וכולל, כל סניף, מרכז, ועד, קבוצה, סיעה או מוסד של כל חבר כזה".

הפעולות המיוחסות לכאורה למבקש עומדות בקריטריונים שמציבה התקנה. עדותו של המבקש מיום 27.2.2012 מצביעה על חברותו בארגון המונה חבר בני אדם, אשר במסגרתה השתתף במהומות כנטען נגדו באישומים 2-4, כאמור בהודעותיו (ראו עמ' 5 להחלטתו של בית משפט השלום). לאחר עיון בחומר הראייתי שהונח לפניו, לרבות חוות דעתו של המומחה והודעותיהם של נאשמים בפרשה, התרשם בית משפט השלום כי הונח מסד ראייתי ברמה הנדרשת לכאורה לביסוס אשמתו של המבקש. אכן, שאלת קבילותה של חוות הדעת היא בעלת נפקות ממשית, אולם זו תיבחן במסגרת ההליך העיקרי. המומחה איננו מכריז על ארגון כארגון הנושא אופי של "התאחדות בלתי מותרת" כמשמעותה בתקנה האמורה אלא מהווה ראיה המבססת את יסודות העבירה, וזו כאמור גם לא עומדת לבדה. משעסקינן בעניין עובדתי, רשאי המבקש להביא חוות דעת נוגדת או ראיות סותרות. ונניח, כטענת המבקש, ש"אלון" איננו מומחה, עדיין עולה לכאורה על סמך התשתית הראייתית בכללותה, שהמבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו באישום הראשון. נראה כי במהלך המשפט תידונה סוגיות משפטיות שונות, למשל דבר מומחיותו של "אלון" ובכל מצב מהו המשקל שיש לייחס לעדותו. עם זאת, וכאמור, התביעה צלחה את המשוכה הראייתית המוטלת עליה בשלב זה של ההליך. להשלמת התמונה יצוין, כי על פי האמור בכתב האישום המתוקן, הארגון הוכרז על ידי שר הביטחון ביום 28.8.2011 כ"התאחדות בלתי מותרת". משהכריז שר הביטחון על הארגון ככזה, הרי שזו עומדת בחלופה שמופיעה בסיפא תקנה 84 לתקש"ח המגדירה מהי "התאחדות בלתי מותרת".

6.

אשר על כן, לא מצאתי כי נפל פגם בהכרעותיהן של ערכאות קמא לפיהן בשלב זה קיימות ראיות לכאורה לביסוס אשמתו של המבקש במיוחס לו באישום הראשון ועל כן קמה לה עילת מעצר בדמות מסוכנות, באופן המצדיק השארתו של המבקש במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. אי לכך, אין צורך להידרש במסגרת זו לבחינת עילת מעצר ביחס לאישומים הנוספים בכתב האישום. אף לא השתכנעתי כי המבקש הצביע על כל חלופה ראויה.

7.

סוף דבר. הבקשה נדחית.