בש"פ 3355/00 מוחמד סיאם נ. מדינת ישראל

המשיב הועמד לדין ביחד עם אדם נוסף בבית המשפט המחוזי בירושלים באשמת החזקת 14.33 קילוגרם סם מסוג קנאביס. עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרם של שני הנאשמים, ובית המשפט נעתר לבקשה. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

בא-כוחו המלומד של העורר טען כי אינו כופר בכך שיש בתיק החקירה ראיות לכאורה, וכי נתקיימה בעורר עילת מעצר. טענתו התמקדה בכך שחזקת המסוכנות שקמה נגד העורר אינה מצדיקה מעצר בפועל, וכי ניתן להסתפק בחלופה למעצר. הוא הוסיף וטען כי החלופה המוצעת על ידו הינה חלופה הולמת ויש בה כדי להשיג את מטרות המעצר. עוד טען סניגורו של העורר, וזה העיקר, כי בהתחשב בנסיבותיו האישיות של העורר ובמיוחד גילו הצעיר, אין הוא צפוי למאסר, וכן כי במקרים דומים שוחררו הנאשמים. לתמיכה בטענתו זו הציג בפניי החלטת של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר לכאורה ועל פני הדברים מתייחסת למקרה דומה בנסיבותיו, בכמות הסם ובגילו הצעיר של הנאשם, ובה שוחרר הנאשם בתנאים של חלופה.

באת-כח המדינה טענה כי בעבירות מן הסוג המיוחס לעורר יש מקום לצוות על מעצר עד תום ההליכים, והצביעה על כך, כי נסיבותיו של הענין עליו מבקש בא-כח העורר להסתמך שונות, כיוון שהחלופה שם הוכרעה על פי המלצת תסקיר מעצר.

טענתה של באת-כח המדינה מקובלת עליי. ככלל קמה חזקת מסוכנות המקיימת עילת מעצר כאשר מדובר בכמות מסחרית כה משמעותית של סם, גם כאשר מדובר בסם הנמנה עם הסמים ה"קלים". אכן יש ונסיבותיו האישיות של העבריין המחזיק בסם יהיה בהן כדי להצדיק חריגה מן הכלל בשל הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה או בעבריין. כך בדוגמה שהביא הסניגור, בנסיבות בהן העריך קצין המבחן כי המשך מעצרו של הנאשם שם פוגע בצורה קשה באותו נאשם , כיוון ש"תנאי המעצר קשים למשיב, ומעצימים את נטייתו למצב דכאוני". עוד נאמר באותה החלטה של בית המשפט המחוזי כי התעוררו ספקות הנוגעים לגוף האישום ולמחדלים בחקירה. לא כן בעניין שבפניי. לבית המשפט המחוזי הוגש תסקיר מעצר בו הובעה התרשמות כי העורר מכחיש מעורבות בסמים או בעבירות פליליות, ונוכח העמדות שהוא מביע לא עלה בידי שירות המבחן לגבש הערכה ביחס למידת המסוכנות שלו והסיכויים לחזרתו למעורבות בפעילות פלילית. בנסיבות אלה צדק השופט קמא אשר סבר כי חזקת המסוכנות לא נסתרה וכי נוכח תסקיר המעצר נתברר כי הסיכון הנשקף מן העורר עומד בעינו ולא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך חלופית.

אשר על כן הערר נדחה.