בש"פ 3357/09 מדינת ישראל נ. גיא וייסמן

1.

בקשה (שישית) להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 5.5.2009 או עד למתן פסק הדין בעניינו, ב- ת.פ 40138/07

בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, לפי המוקדם. המעצר הוארך בהסכמה עד לדיון ולמתן החלטה.

2.

ביום 10.5.2007 הוגש כתב אישום כנגד המשיב. כתב האישום המתוקן כולל שנים עשר אישומים, ומייחס למשיב שורה ארוכה של עבירות, שעיקרן גניבת כ-123 מיליון ש"ח מכספי חברת הראל בית השקעות בע"מ, תוך מחיקת כל ההון העצמי של החברה, וכן שורה של פעולות שתכליתן להסוות את מעשיו, בין היתר על דרך של רישומים כוזבים במסמכי תאגיד, עבירות הלבנת הון ועוד.

3.

נכון למועד הדיון בפניי, התקיימו בתיק 78 ישיבות לשמיעת ראיות, בהן נשמעו עדויותיהם של 42 מתוך 86 עדי תביעה. 37

ישיבות הוכחות בוטלו, כך נמסר, בשל סיבות הקשורות במשיב ובבא כוחו. התיק קבוע לשמיעת ראיות ברצף פעמיים בשבוע. עד לאחרונה הישיבות נמשכו עד השעה 14:00, ואולם לזמן הקרוב קוצרו הישיבות ויסתיימו בשעה 12:00 לבקשת הסניגור שעבר תאונת דרכים.

4.

מדובר בהליך מורכב, אשר מטבע הדברים דורש הקדשת זמן שיפוטי רב. בהארכות מעצר קודמות בעניין המשיב, עמדו חבריי על התנהלותה של ההגנה כסיבה מרכזית להתארכות ההליכים.

5.

לא אצטט מכל ההחלטות. בהחלטת הארכת המעצר הראשונה, מיום 9.3.2008, ציינה השופטת א' פרוקצ'יה :

"לכלל החששות האמורים מצטרפת העובדה המצערת, העולה מהפרוטוקולים של דיוני הערכאה הדיונית, לפיה ההגנה בעניינו של המשיב לא רק שאינה תורמת את חלקה להאצה ולייעול ההליכים, אלא היא פועלת לשבש את סדר הישיבות המתוכנן, ונוקטת טקטיקה דיונית המעכבת את ניהולו התקין של ההליך".

6.

גם בהחלטה הקודמת על הארכת המעצר, מיום 1.3.2009, שוב ציינה השופטת א' פרוקצ'יה :

"למרבית הצער, גם בשלב הדיוני שלאחר הארכת המעצר השלישית, לא נכנס ההליך השיפוטי למסלול תקין ויעיל. מעיון בפרוטוקולים של דיוני בית המשפט עולה תמונת התנהגות חסרת תקדים של ב"כ המשיב כלפי עדי התביעה ובית המשפט. עקב כך, ההליך מתנהל תוך סטייה קיצונית ביותר מכללי הדיון הבסיסיים, ותוך חריגה מחובת הכבוד שעורך דין חב בה בראש ובראשונה, כלפי בית המשפט, וגם כלפי בעל הדין שכנגד והעדים. החריגה בענייננו מתבטאת, בין היתר, בעזיבה הפגנתית של הסניגור את אולם בית המשפט באמצע חקירת עד, בפגיעה בוטה בכבודו של בית המשפט, באי התייצבות הסניגור לישיבות הוכחות שנקבעו מבעוד יום בלא קבלת היתר מבית המשפט, ובהתעלמות שיטתית מהחובה לקיים את ציוויי בית המשפט, כשהם אינם לרוחו. מצב הדברים המתואר החריף עד כדי כך שמשהגיעו מים עד נפש נאלץ בית המשפט קמא להפנות את העניין לראש לשכת עורכי הדין. תיאור הדברים האמור הביא עימו בדרך הטבע לדחיית ישיבות רבות ולהתארכות המשפט שלא בעטיו של בית המשפט, העושה כל מאמץ אפשרי לקדם את ההליך ולסיימו בקצב יעיל ככל הניתן".

ובהמשך אותה החלטה קבעה:

"דברים אלה נועדו להבהיר את הכורח בהארכת מעצרו של המשיב לצורך המשך ניהול משפטו. הם נועדו להזהיר את ההגנה כי אם לא תשנה מן הקצה אל הקצה את תפיסתה באשר למקומה ולתפקידה בהליך זה, התוצאה המסתברת היא כי לא יהיה מנוס מהארכה חוזרת ונשנית של מעצר המשיב, וכי הארכות אלה רובצות לפתחה של ההגנה בלבד".

7.

עתה מבקשת המדינה כאמור הארכה נוספת של המעצר, כשהיא חוזרת ותולה את האחריות להתקדמות האיטית של המשפט בהתנהלות ההגנה, לרבות עקב בעיות בריאות אלה ואחרות של הסניגור ותאונת הדרכים שעבר לאחרונה. עו"ד הכט מעלה מצידו טענות שונות כנגד המדינה, ומבהיר כי לא פשוט הוא להכניס סניגור נוסף לתמונה וכי החל לעבוד עמו על תיק זה עורך דין נוסף הלומד אט אט את התיק.

8.

כפי שציינתי בדיון על פה, טוב יעשו הצדדים אם יתמקדו בתיק גופו ובקידומו במקום לעסוק בחילופי האשמות. איני מבקשת לחזור לכל ההיסטוריה של התיק, בכך עסקו חבריי בהחלטותיהם הקודמות. גם תחת כל ההנחות הנוחות להגנה לגבי מצב הדברים דהיום, מאז הארכת המעצר האחרונה, אין ספק שלמצער קיימים קשיים אובייקטיבים שמקורם בהגנה ואשר יש בהם כדי למנוע את ניהולו היעיל של המשפט. עניין זה התעצם בעקבות תאונת הדרכים שעבר הסניגור לאחרונה. על ההגנה למצוא פתרון למצב דברים זה, ובהקדם. הסניגור טוען כאמור כי הכניס לתמונה עורך דין נוסף, עורך דין תשבי. אני תקווה כי עורך דין תשבי אכן יוכל להשתלב במהרה ובמלוא המרץ בהליך זה. ואולם, לעת הזו, אפילו בהנחה שההתנהלות האיטית של המשפט בעת האחרונה מקורה רק בקשיים אובייקטיבים, אין לתת לחלוף הזמן את אותו משקל שהיה ניתן לו, אילו אפשרה ההגנה לנהל את המשפט בסדרו.

9.

ודוק: בניגוד לטענת הסניגור בפניי, עילת המעצר איננה נעוצה במעשיו או במחדליו של הסניגור. עילות המעצר נמנו עוד בהחלטת המעצר המקורית שניתנה על ידי השופט ד' רונן ביום 13.6.2007: מסוכנותו של המשיב וחשש ממשי להימלטות מפני הדין. אכן, בבוא בית המשפט לדון בהארכת מעצר של פלוני, ניתן משקל לחלוף הזמן המקהה לעתים את עוקצן של עילות המעצר ואף מפחית ממשקלן. ואולם, בענייננו, המשקל שיש ליתן לחלוף הזמן הוא מועט, נוכח התרומה הנכבדה שיש להגנה בהתארכות הדיון, וזאת אפילו אם לגבי העת אחרונה הדבר נובע רק מטעמים אובייקטיבים.

10.

על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים שתחילתם ביום 5.5.2009.