פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
3357/99
בפני:
כבוד השופט מ' אילן
העורר:
ג'לאל
עפיפי
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת
מיום
4.5.99 בב"ש 557/99 (ת.פ. 272/99)
שניתנה
על ידי כבוד השופטת נ' מוניץ
תאריך
הישיבה: י"א בסיון תשנ"ט (26.5.99)
בשם
העורר: עו"ד ח. בסטוני
בשם
המשיבה: עו"ד נעמי כץ
החלטה
העורר הובא לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירה של ביצוע מעשה סדום בקטין לפי סעיף 337(ב) לחוק העונשין, תשל"ז1977-. הוא נעצר עד תום ההליכים במשפט שהוגש נגדו, ומכאן הערר שלפני. הסניגור עומד על 3 נקודות:
א.הוא מטיל ספק במשקלן של ראיות התביעה מפני שהילד המתלונן לא זיהה את העורר בהזדמנות שהיתה לו לזהות אותו סמוך למקרה.
ב.התביעה סומכת על בדיקת DNA , שלגביה המומחית אמרה דברים שונים בשתי הזדמנויות שונות.
ג.העורר היה משוחרר מיום האירוע שהקטין התלונן עליו בנובמבר 1998 ועד שנעצר ב18.4.99-, ולא זו בלבד שלא ברח אלא ששיתף פעולה, הופיע לחקירות כשזומן, נתן דגימות של נוזלי גוף כשנתבקש וככל הידוע לא הסתבך בשום עבירה במשך כל אותה תקופה.
לדעת בא כוח העורר, לא הוכח שיש עילת מעצר נגדו, ואם יש עילה, הרי חזקת המסוכנות נסתרה. גם אין לו עבר פלילי בשטח של עבירות מין. לחלופין, מציע בא כוח העורר להסתפק בחלופת מעצר. הוא מציע שהעורר יחוייב להיות אצל דודה בעפולה.
באת כוח המדינה מתנגדת לערר, ותומכת בהחלטת בית המשפט המחוזי. היא גם הסתמכה על מספר החלטות של בית משפט זה בעבירות זהות או דומות. היא גם הפנתה את תשומת ליבי למזכר, שבו מציין איש משטרה, שבעת שהודיע לעורר על המעצר הוא איים שהוא עוד "יראה למשפחת העורר". היא גם הביאה לתשומת ליבי מזכר, שלפיו אביו של המתלונן טען שהעורר הסתובב סביב ביתו של הקטין בתקופה שלאחר המעשה ולפני המעצר.
השופטת הנכבדה בבית המשפט המחוזי, שדנה בבקשת המעצר, כתבה החלטה ארוכה ומנומקת, שמשתרעת על פני 10 עמודים. היא דנה גם בראיות וגם בשאלה אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר, והגיעה למסקנה שהגיעה אליה.
אני מסתפק בכך שאני קובע שקביעותיה של השופטת הנכבדה בבית המשפט המחוזי מקובלות עלי. אינני רואה סיבה להתערב בהחלטתה. הערר נדחה.
ניתנה היום, י"א בסיוון תשנ"ט
(26.5.99).
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99033570.
T01