בש"פ 3359/09 עדנאן אל סאנע נ. מדינת ישראל

לפניי

בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), להעברת מקום הדיון בע"פ 6010/09 (מחוזי – באר-שבע) מבית המשפט המחוזי בבאר-שבע לבית משפט מחוזי אחר.

1.

ביום 30.10.08 הורשע המבקש בבית משפט השלום בבאר-שבע, על-פי הודאתו, בשמונה אישומים שונים, בעבירות של התפרצות וגניבה לבתים שונים ביישוב עומר. ביום 22.12.08 גזר בית משפט השלום בבאר-שבע את דינו של המבקש לשלוש שנות מאסר בפועל, תקופה הכוללת הפעלת מאסר מותנה של 12 חודשי מאסר, וכן למאסר על-תנאי של 12 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו. ביום 7.1.09 הגישה המדינה ערעור על קולת העונש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

2.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי ברשימת המתלוננים – תושבי היישוב עומר אשר לבתיהם פרץ המבקש – נמצאת גם השופטת ש' דברת , המכהנת בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, וכי על הודעת הערעור מטעם המדינה חתומה עו"ד ח' מגד , אף היא תושבת עומר. בנסיבות אלה, נטען כי משיקולים של מראית פני הצדק ראוי יהיה לקיים את הדיון בערעור בבית משפט במחוז אחר. המדינה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקש הורשע בביצוע שורת עבירות, אשר השופטת ש' דברת הינה המתלוננת אך באחת מהן. בנסיבות אלה, סבורה המדינה כי אין חשש – אף למראית עין – כי הדבר ישפיע על הכרעת בית המשפט בערעור על מידת העונש.

3.

עיינתי בטענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להעברת מקום הדיון להדחות. המבקש הורשע בביצוע שורת מעשי התפרצות וגניבה, כנגד מספר רב של מתלוננים. כפי שעולה מנתוני התיק, אין מדובר בעבירה אשר כוונה נגד השופטת דברת באופן אישי, ונוכח הודאתו של המבקש במיוחס לו, השופטת דברת אף לא העידה בסופו של דבר במשפטו. יוער, כי משפטו של מבקש נוהל בבית משפט השלום בבאר-שבע, ובקשה שהגיש להעברת מקום הדיון בעניינו בערכאה זו נדחתה על-ידי ביום 13.8.08, מהטעם שבאותו השלב לא היה ברור האם תידרש עדותה של השופטת דברת . כעת, כאשר מדובר בערעור על מידת העונש, אין הצדקה, בנסיבות המקרה, להעברת מקום הדיון בעניינו של המבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.