בש"פ 3362/06 רודיק איסטחרוב נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט י' צלקובניק) מיום 11.4.06 להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.העורר ואדם נוסף, ניסים מכלוף (להלן - ניסים), הועמדו יחדיו לדין. הם מואשמים בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין ותקיפה בנסיבות מחמירות. כתב האישום מספר על אירוע שהתרחש בלילה שבין יום 17.3.06 ליום 18.3.06 במועדון בבאר-שבע. בשל סכסוך של מה בכך הותקף אדם מסוים שהיה במועדון על ידי מספר אנשים ביניהם העורר וניסים. אותו אדם שהותקף אף נדקר מספר דקירות בחלקים שונים של גופו. המכות הנמרצות שקיבל הנפגע והדקירות הובילו לאישפוזו במשך ארבעה ימים בבית חולים. המשיבה עתרה למעצרם של העורר וניסים. בית המשפט המחוזי החליט לשחרר את ניסים בתנאים שונים, כולל מעצר בית מלא, בעוד שהורה על מעצרו של העורר. מדובר בשתי החלטות שניתנו על ידי אותו שופט במועדים שונים.

3.בהחלטה שניתנה בעניינו של ניסים ביום 10.4.06 נאמר, כי הראיה הקושרת את ניסים לדקירתו של המתלונן "אין בה עוצמה של ממש". על רקע זה הסכים בא כוח המשיבה בערכאה דלמטה שניתן להסתפק באשר לניסים בחלופת מעצר ועל כן בית המשפט הורה, כאמור, לשחררו לחלופה. לעומת זאת, בעניינו של העורר נקבע, כי קיימת ראיה הקושרת אותו למעשה הדקירה. הראיה נמצאה באימרה של המתלונן מיום 26.3.06 בה אמר, כי הרגיש דקירות באותו צד של גופו לידו עמד העורר בעוד שניסים עמד בצידו השני. על יסוד דברים אלה, הובחן עניינו של העורר מעניינו של ניסים.

4.מסתבר, כי בחומר הראיות ניתן למצוא פה ושם סימוכין לכך שלדברי המתלונן היה זה דווקא ניסים שדקר אותו. כך למשל בתשאול ראשוני של המתלונן בבית החולים הוא אמר שהיה זה ניסים שדקר אותו. נראה לי, כי לא היה יסוד להבחין בין עניינו של ניסים לעניינו של העורר בכל הנוגע לתשתית הראייתית. יתכן אף, ואומר אני זאת בזהירות רבה שהרי עניינו של ניסים אינו בפניי, כי התשתית הראייתית בכל הנוגע לדקירה על ידי ניסים חזקה מזו הקושרת את העורר לדקירה. בנסיבות האמורות נראה לי שמשהוחלט על שיחרורו של ניסים בערובה ראוי לעשות כן אף בכל הנוגע לעורר. נטען בפניי, כי עניינו של העורר שונה מבחינת עברו הפלילי החמור יותר ביחס לזה של ניסים. בא כוח המשיבה אף הפנה לכך שהעורר הורשע בעבר מספר פעמים בעבירה של הפרת הוראה חוקית. מכאן, כך לטענתו, שלא ניתן לתת אמון בעורר על דרך שחרורו בערובה. בענין זה, נראה לי, שאפשר לחשוב על אמצעים שונים שיקטינו את הסיכון של הפרה, בין היתר, על ידי שימוש באזיק אלקטרוני.

5.אי לכך אני מקבל את הערר ומבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי. העורר ישוחרר לחלופת מעצר כפי שייקבע על ידי בית המשפט המחוזי בדיון שיערך לפניו במועד קרוב. בגדר ההחלטה ייקבעו כל תנאי השחרור.