בש"פ 3363/04 חאלד אלמעבדה נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע שהורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים.

מדובר בתיק של "מרדף". שמעתי מפי באות-כוח הצדדים על טיבן של הראיות לכאורה. דומה שלפחות בשאלה אם העורר היה מודע לכך שהוא נתון בפסילה שהוטלה בהעדרו – יש לכאורה ספק. בעניין ההמלטות מהשוטרים – הראיות חזקות. בעניין התנגשות חזיתית ברכב של המשמר האזרחי בכוונה – אפשר שהכוונה תוכח בסופו של דבר ואפשר שלא תוכח.

2.בית המשפט שקל חלופת מעצר שהוצעה לו בביתו של אביו של העורר ובפיקוח האב ואחד האחים. שירות המבחן ציין בתסקירו שלמרות שהחלופה כשלעצמה טובה, שירות המבחן אינו יכול לתמוך בה בגלל הקושי בהערכת רמת הסיכון. במצב זה, נמנע שירות המבחן מהמלצה.

3.הערכתי היא כי רמת סיכון מסויימת קיימת מעצם קיומן של הראיות לכאורה כפי שפורט. יחד עם זאת, את האירוע נשוא האישום יש, לדעתי, לראות בפרופורציה ונראה כי חלופת המעצר המוצעת בתוספת תנאים מגבילים מסויימים יש בה כדי להסיר במידה סבירה את מסוכנותו של העורר (ראו והשוו החלטתי בבש"פ 773/04 אבועסא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

4.אני מקבלת את הערר ומורה על שחרורו של העורר בערובה למעצר בית בבית אביו בתנאים הבאים:

א.האב, האח המוצע כערב, והעורר יחתמו, כל אחד בנפרד, על ערבות עצמית של 100,000 ₪.

ב.הפקדה של 10,000 ₪ או ערבות בנקאית בסכום זה.

ג.העורר יוכל לצאת מבית אביו אך ורק לצורך משפטו, כשהוא מלווה באחד הערבים.

ד.בשום מקרה ובשום תנאי אסור לעורר לנהוג ברכב כלשהו.