בש"פ 3364/01 צימריק מאיר נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערר על החלטת בית משפט השלום לאשר פסילה מנהלית של רשיון הנהיגה של העורר, בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב.

2.בתאריך 16.3.01, בשעות אחר הצהרים, היה העורר מעורב בתאונת דרכים, בה נפגע הולך רגל, בסמוך לתחנה המרכזית באשקלון. באותו מקום הכביש הוא דו-מסלולי, דו-נתיבי, עם מפרצת בנויה ובה עצי דקל וצמחיה דלילה.

על פי גרסת העורר, הוא נסע ממזרח למערב, בנתיב השמאלי, כאשר בדרכו היה צריך לחצות מעבר חצייה להולכי רגל.

בהודעה שנרשמה מפיו כשעה לאחר התאונה, מסר העורר כי בהגיעו למעבר החצייה הוא עצר, ואחר כך החל בנסיעה איטית, עד שלפתע ראה הלך רגל רץ ו"קפץ על האוטו שלי" (כלשון העורר). לטענת העורר הוא עצר, אך לא הצליח למנוע פגיעה בהולך הרגל, אשר נפל על פני הכביש, וניידת של מד"א פינתה אותו לבית חולים.

ביחס למהירות נסיעתו, טען העותר כי זו היתה כ5- קמ"ש. את הולך הרגל, טען העורר, הוא לא ראה עד שהחל לרדת לכביש, אך בהמשך הוסיף שהוא ראה אותו על אי התנועה. העורר הכחיש את הטענה כאילו הולך הרגל חצה במעבר החצייה.

בדיקת רכבו של העורר העלתה כי נמצאו בה סימני מעיכה בחזית ובקדמת מכסה המנוע, וכן ניגוב אבק ופגיעה בשמשה הקדמית.

3.אף שהתאונה התרחשה לפני למעלה מחודש וחצי, אין בידי החוקרים את גרסתו של הולך הרגל. זה נלקח כאמור לאשפוז, ונראה שאז לא ניתן היה לרשום מפיו עדות. אך מאז חלפו מספר שבועות, ובעת הדיון בפני לא היה בפיו של בא-כוח המשיבה מידע על מצב בריאותו של הולך הרגל, ומדוע לא נחקר עד כה.

חרף מחדל זה, נדמה שנתוני הזירה אינם מתיישבים עם גרסת העורר. אכן, לא נמצאו במקום סימני בלימה, ואלה יכולים להעיד על נסיעה איטית ועצירה על אתר; אך גם יתכן שסימני הבלימה לא נוצרו משום שהעורר לא בלם כלל בלימת חרום הואיל והבחין בהולך הרגל רק בפגיעה ממש.

גם המהירות לה טען העורר, נשמעת בלתי סבירה, הואיל ושוב אין ספק כי הולך הרגל הוטח לעבר שמשת הרכב, ונפל לצד ימין כיון נסיעת העורר, וספק אם תרחיש כזה אפשרי במהירות של 5 קמ"ש.

באמור עד כה יש להצביע על מסוכנות בדרך נסיעתו של העורר, ומסוכנות זו מקבלת משנה תוקף לנוכח גיליון הרשעותיו. בא-כוח העורר הגדיר את עברו של שולחו כ"מדהים בקלותו יחסית לנהג מקצועי", ולהגדרה זו אינני יכול להצטרף. לעורר 38 הרשעות קודמות, חלקן בעבירות בעלות אופי בטיחותי, ובכללן 3 עבירות של אי ציות לתמרור "עצור", שבאחד המקרים הסתימה בתאונה.

4.כל אלה הובילוני למסקנה כי הערכאות שקדמו לי לא נתפסו לתוצאה שגויה, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.