בש"פ 3367/01 איציק שמחון נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין בפני בית משפט השלום באשדוד ביחד עם אחר, באשמת ביצועה של התפרצות לבית ספר באשדוד וגניבת רכוש מתוכו. כמו כן נטען שהעורר וחברו גרמו נזק לרכוש והחזיקו מכשירי פריצה.

בית משפט השלום אשר נתבקש לעצור את העורר עד תום ההליכים, קבע כי קיימת בידי המשיבה תשתית ראיות מפלילה, אך לא סבר שתרופתו של העורר במעצר ממש, וניתן להסתפק בחלופה. לאור זאת, חוייב העורר לשהות במעצר בית בבית הוריו, וניתנה לו האפשרות לצאת לעבודה, בין השעות 06:30 - 18:00, ובאותן שעות הוא יימצא בפיקוח מעבידו.

העורר לא השלים עם החלטה זו ופנה לבית המשפט המחוזי שם נבחנה מערכת הראיות פעם נוספת, ונמצא כי יש בסיס לקביעתו של בית משפט השלום, שבתחום זה יצאה המשיבה ידי חובת העול המוטל עליה. חרף קביעה זו, חזרה וטענה באת כוח העורר בנימוקי הערר, גם במישור הראייתי, אך בפתח הדיון הודיעה שהיא מסתלקת מכך.

בשתי הערכאות הקודמות נטען מטעם העורר כי המעשה אשר יוחס לו אינו מקים עילת מעצר, וממילא לא היה מקום לפנות לחלופת מעצר. אך שתי הערכאות שקדמו לי לא קיבלו השקפה זו, ואינני סבור שהן הגיעו לתוצאה שגויה, לא בסוגיית עילת המעצר ולא כאשר סברו שיש להגביל את תנועותיו של העורר בשעות הערב והלילה. הגבלות אלו הן בתחום הסביר, והן מתבקשות לנוכח המעשים אשר יוחסו לעורר, שזו אינה מעורבותו הראשונה של העורר בפלילים, ולנוכח החשש המתבסס על דבריו שלו, שהוא משתמש בסמים. במצב זה קיימת סכנה שהוא עלול לחזור ולפגוע ברכוש הציבור, ועל כן לא ראיתי מקום לקבל את הערר, והוא נדחה.