בש"פ 3372/16 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה ראשונה להארכת מעצרה של המשיבה, קטינה ילידת 1999, בארבעים וחמישה ימים לפי סעיף 62

לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, וסעיפים 10יב ו-10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971.

1.כתב האישום : כתב אישום שהוגש נגד המשיבה מייחס לה ניסיון לרצח כחלק מגל הטרור האחרון. על פי כתב האישום, גמלה בליבה של המשיבה החלטה להפוך ל"שאהידה", ולמטרה זו יצאה מביתה ביום 12.10.2015, כשבתיקה סכין מטבח בעלת להב שאורכו 12 ס"מ. סמוך לשעה 13:30 יצאה המשיבה מבית ספרה והתקרבה לכיוון תחנת משטרה סמוכה. חברותיה שהיו באזור חשדו בה אך היא איימה עליהן לבל יספרו על כך, באמרה: "אם מישהי תגיד משהו לאמא שלי אני אהרוג אותה ולא את המתנחל". עוברי אורח חשדו אף הם במשיבה, והפנו אליה את תשומת ליבו של שוטר מג"ב שהיה במקום. כשהשוטר התקרב למשיבה היא התרחקה ממנו בריצה וכאשר השיג אותה – היא ניסתה לדקור אותו בפלג גופו העליון. לשוטר נגרם פצע קל. בגין מעשיה אלה יוחסו למשיבה עבירות של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) והחזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

2.הליכי המעצר : בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים נגדה. בדיון מיום 11.11.2015 הסכימה המשיבה לקיומן של ראיות לכאורה, אך טענה לכרסום ראייתי. בהמשך התקבל תסקיר מטעם שירות המבחן, ובו המלצה לשחרר את המשיבה למעון נעול המיועד לנערות ערביות, אך המבקשת התנגדה לכך. בהחלטתו מיום 22.12.2015 הורה בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' כהן ) על מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים נגדה.

3.ההליך בתיק העיקרי : הקראת כתב האישום נערכה ביום 11.11.2015, ובהמשך ביקש ב"כ המשיבה לדחות את המענה לכתב האישום עד לקבלת כל חומרי החקירה. ביום 29.12.2015 הגישה המשיבה תשובה מפורטת לכתב האישום, וביום 20.3.2016 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה, במהלכה נשמעו שלושה עדי תביעה: השוטר שנדקר על-ידי המשיבה ושתיים מחברותיה. ישיבות נוספות נקבעו ליום 17.7.2016 וליום 25.9.2016, בשל אילוצי יומנו של בית המשפט.

4.הבקשה להארכת מעצר ותגובת המשיבה : בחלוף שישה חודשים, הוגשה הבקשה להארכת מעצר, היא הבקשה שבפניי. בבקשה נטען כי המשיבה ביצעה את העבירות במטרה להרוג יהודים והמסוכנות הנשקפת ממנה לציבור היא ברמה גבוהה, הנובעת גם מן התקופה בה אנו נמצאים. לשיטת המבקשת, אין בנמצא חלופת מעצר שתפיג את מסוכנותה של המשיבה. ב"כ המבקשת ציינה כי היא ערה לקושי במעצרה הממושך של המשיבה, בהיותה קטינה, ועל כן נעשו וייעשו ניסיונות להקדים את מועדי הדיונים בתיק העיקרי.

בדיון שנערך בפניי טען ב"כ המשיבה, כי סיום ההליך לא נראה באופק וכי במצב הדברים הנוכחי תידרשנה מספר הארכות מעצר נוספות. אין מחלוקת בדבר קיומה של עילת מעצר, אך נוכח גילה של המשיבה ועברה הנקי, נטען כי נקודת האיזון נוטה לעבר שחרור לחלופת מעצר. ב"כ המשיבה טען כי מדובר במקרה ייחודי, שבו גם אם המשיבה חשבה על האפשרות לבצע פיגוע, לא עמדה לה התעוזה להוציא את התכנית לפועל, ולראיה – כאשר השוטר ניגש אליה היא ניסתה להימלט ושלפה את הסכין רק לאחר שנתפסה. לשיטתו של ב"כ המשיבה יש בכך כדי להקשות על הוכחת העבירה של ניסיון לרצח. מטעמים אלה ביקש ב"כ המשיבה להורות על קבלת תסקיר משלים שבמסגרתו תשוב ותיבחן האפשרות להורות על שחרורה של המשיבה לחלופת מעצר בפיקוח בני משפחתה.

5.דין הבקשה להתקבל.

המשיבה תכננה לבצע פיגוע דקירה, הצטיידה בסכין וניסתה לדקור שוטר. המסוכנות הגלומה במעשים אלה, שנעשו מתוך מניע אידיאולוגי, היא ניכרת וברורה, בעיקר על רקע גל הטרור האחרון (השוו, למשל: בש"פ 8658/15 פלוני נ' מדינת ישראל (27.12.2015)) . בנסיבות אלה, חרף גילה הצעיר של המשיבה וחרף התמשכותו הצפויה של ההליך העיקרי, איני רואה מנוס מהארכת מעצרה. עוד יצויין, כי במסגרת תסקיר המעצר העריך שירות המבחן שחלופת מעצר בבית המשפחה לא תאיין את מסוכנותה של המשיבה, אך חלופת מעצר מוסדית עשויה להתאים עבודה. ברם, המשיבה אינה מעוניינת להשתחרר לחלופה מוסדית, ובכך מתגבר הקושי להורות על שחרורה.

6.לא אכחד כי העובדה שכבר בשלב זה ברור שיהיה צורך לפחות בעוד שלוש

ארכות, הקשתה עלי בקבלת החלטה זו. העומס על הרכבי פשעים חמורים בבתי המשפט בארץ בכלל, ובבית המשפט בירושלים בפרט, הוא בבחינת ידיעה שיפוטית. וחזקה על בית משפט קמא כי עשה כמיטב יכולתו "לתמרן" ביומנו העמוס כדי לקבוע תאריכי הוכחות. עם זאת, יש להצר על כך, שהנחיית הנשיא לקביעת משפטים "מיום ליום" אינה מתקיימת, ויש להצר על כך שלמרות שבקטינה עסקינן, מועדי ההוכחות נקבעים בפערים של מספר חודשים, מה שמעמיס על המערכת בקשות כגון דא, וקולע את בתי המשפט לדילמות שניתן היה לייתרן. בהינתן שבקטינה עסקינן, אודה לבית משפט קמא אם יבחן "ויתעדף" שוב את יומנו, שמא תימצא האפשרות להקדים את דיוני ההוכחות שנקבעו כאמור לחודשים יולי וספטמבר.

7.סוף דבר שאני נעתר לבקשה ומאריך את מעצרה של המשיבה בארבעים וחמישה ימים החל מיום 29.4.2016 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 63542-10-15 בבית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.