בש"פ 3381/00 מדינת ישראל נ. בנימין רפאילוב

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו מסכת התנהגות קשה ביותר כלפי אשתו. על פי הנטען בכתב האישום, במהלך תקופת נישואיהם של המשיב והמתלוננת נהג המשיב כלפי אשתו באלימות מינית, פיזית ומילולית קשה ביותר וגרם לה סבל גופני ונפשי קשים. נוכח המעשים החמורים המיוחסים לו, הואשם המשיב בשורת עבירות חמורות: אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות, כליאת שווא ואיומים על חייהם של אשתו ובנם התינוק.

עם הגשת כתב האישום נעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים. בשלב מסויים הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, אך המדינה עררה על ההחלטה לבית משפט זה אשר קיבל את הערר (השופטת ט' שטרסברג-כהן) והורה על המשך מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. תשעת חודשי המעצר עומדים להסתיים בימים הקרובים, ובפניי בקשה מטעם המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. באי-כוחו של המשיב מתנגדים לבקשה.

לטענת באי-כוח המשיב, עם חלוף תשעת חודשי המעצר אין עוד מקום להאריך את מעצרו של המשיב. המשיב, על פי הטענה, אינו עבריין, עברו נקי והרקע לתלונה הוא סכסוך בין בני הזוג. עוד טענו הסניגורים כי המשיב, מצדו, לא ניסה משך כל תקופת מעצרו ליצור קשר עם עדים ואף לא להשפיע על המתלוננת. כן טענו הם כי משפטו של המשיב עלול להימשך זמן רב, כיוון שעשרות עדים אמורים להעיד מטעם ההגנה ואף מטעם זה אין להאריך את מעצרו.

שקלתי את מכלול הנסיבות ונתתי דעתי לכך כי כאשר המשפט אינו מסתייים תוך תקופה של תשעה חודשים, הכלל הוא כי הנאשם משוחרר ממעצרו, אלא אם טעמים כבדי משקל הנעוצים באחת מעילות המעצר, מטים את הכף לטובת הארכת המעצר; עילת המסוכנות היא בין טעמים אלה.

המעשים המיוחסים למשיב הם חמורים מאין כמוהם, ולכאורה, אם יש להם בסיס, הרי נשקפת סכנה ממשית מן המשיב לבטחונה, לשלומה ואף לכבודה של המתלוננת. עבירות מסוג זה, בשל אופיין ורקען, אינן מבוצעות, בהכרח, על-ידי אנשים אשר יש להם עבר פלילי בעבירות אחרות. הם עלולים להיות תוצאה של מערכת יחסים מעוותת, אולם הם כרוכים בפגיעה קשה בקורבן ומטעם זה מתחייבת החזקתו במעצר של אדם, שעלול לשוב ולבצע מעשים מסוג זה.

נתתי דעתי גם לטענת הסניגורים כי על פניהן, אין ממש בטענות המתלוננת כיוון שהיא עצמה היתה מוכנה, בשלבים מסויימים, לשוב ולחיות עם המשיב. עניין זה, כשלעצמו, אף הוא אינו בעל משקל רב כאשר מדובר בסוג זה של עבירות, נוכח מצבן התלותי, לא אחת, של נשים הנתונות למערכת יחסים פתולוגית עם בני-זוגן. כמובן שיש לבחון טענה זו ברצינות בעת בחינת הראיות לגופן, אך בשלב זה של ההליך מסתפק בית המשפט בראיות לכאורה, ואלו קיימות בעניינו.

טענת הסניגורים בדבר התמשכותו של המשפט על-פני חודשים נוספים רבים, אינה משכנעת. התיק נקבע לשמיעת עדותו של המשיב ולתחילת פרשת ההגנה ליום 18.5.00. יש להניח שבית המשפט יעשה כל מאמץ לקבוע תאריכים נוספים לשמיעת עדויות ההגנה.

בנסיבות אלה, יהא זה אך מוצדק להענות לבקשת המדינה. אוסיף עוד, כי נוכח הארכת המעצר, מן הראוי כי יקבעו תאריכים להמשך השמיעה עוד לפני הפגרה, ואם יהיה צורך בכך, גם בזמן הפגרה.

אשר על כן אני נעתרת לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום החל מיום 17.5.00, או עד למתן פסק דין במשפטו, לפי המוקדם.