בש"פ 3394/10 מדינת ישראל נ. יניר קדוש

לפניי בקשה להארכת מעצר שלישית בתשעים ימים, החל מיום 18.5.10 או עד למתן פסק הדין בפ''ח 12633-02-09.

1.

בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז מיוחסים לעורר שלושה אישומים בגין עבירות של ניסיון לרצח, איומים, הדחה בחקירה, והפרעה לעובד ציבור. באישום הראשון נטען שעקב פרידה של המתלוננת מהמשיב בשנת 1999, החל המשיב לעקוב אחר מעשיה, להטרידה טלפונית, ולהשמיע כלפיה איומים ברצח וזאת גם בנוכחות אחרים. בתאריך 2.2.09 לאחר שחזרו המתלוננת והמתלונן מבילוי משותף לביתה בראשון לציון, תקף המשיב את המתלונן בדקירות סכין, וזאת במטרה לנקום במתלוננת. באישום השני נטען שבתאריך 3.2.09 אדם אחר אשר הזדהה כחבר של המשיב ניסה להניע את המתלוננת מלהתלונן במשטרה כנגד המשיב. באישום השלישי נטען שבתאריך 8.2.09 בבית מעצר קדום, דרש המשיב לעבור לתא מעצר אחר. משלא נענתה בקשתו החל לצעוק על הסוהרים ואיים לעשות אי סדר באגף. לאחר מכן, כאשר המשיב נכבל בידיו ורגליו לשם הובלתו להארכת מעצר בבית המשפט, החל המשיב להתפרע וניסה להשתחרר מהאזיקים עד אשר הועבר למשאית הליווי והוסע לעבר בית המשפט. משהגיעה משאית הליווי לבית המשפט, החל המשיב לנסות להקניט ולהפחיד את שוטר הליווי.

2.

בעת הגשת כתב האישום כנגד המשיב, הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בדיונים השונים שנערכו בבקשה זו הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו של המשיב, ואף הסכים למעצר המשיב עד תום ההליכים בסייג שתינתן למשיב אפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר לאחר שתישמע עדותה של המתלוננת. בית המשפט קבע לאור הסכמת המשיב שיש לעוצרו עד תום ההליכים. בשתי הבקשות הקודמות להארכת מעצר המשיב בתשעים ימים, קיבל בית המשפט את הבקשה, תוך שהוא מדגיש שלמרות שקצב ההתקדמות בתיק איננו משביע רצון, העבירות המיוחסות למשיב הן קשות וחמורות ועל כן יש להשאירו במעצר.

3.

באת כוח המבקשת טוענת שטיב העבירות ונסיבות ביצוען מלמדים על המסוכנות הנשקפת מהמשיב. עוד טוענת באת כוח המבקשת שהמסוכנות של המשיב מתעצמת לנוכח עברו הפלילי, הכולל, בין היתר, עבירות אלימות, סמים והפרת הוראה חוקית. כמו כן, תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב המליץ לא לשחררו לחלופות מעצר. בנוסף טוענת באת כוח המבקשת שהניסיונות של המשיב ליצור קשר עם המתלוננת מתא המעצר, מחזקים את החשש שלאחר שחרורו ינסה לשבש הליכי משפט. לבסוף טוענת באת כוח המבקשת שהעיכובים במשפטו של המשיב נבעו הן מבקשות דחייה מצד ההגנה והן בעקבות עיכוב שחל בהוצאת תעודת החיסיון. עם זאת, לטענת באת כוח המבקשת כעת משפטו של המשיב מתנהל בקצב משביע רצון, פרשת התביעה הסתיימה ופרשת ההגנה עומדת בפני סיום.

4.

באת כוח המשיב טוענת שאין להאריך את מעצרו של המשיב ויש לשחררו למעצר בית, תוך שהיא מדגישה מספר טיעונים עיקריים. ראשית, טוענת באת כוח המשיב שלאור הנסיבות שבהן המתלונן בעצמו מואשם בתקיפה ונמצא במעצר בית, מתפוגג החשש לקיום מסוכנות כלשהי למתלונן מצד המשיב. כמו כן, טוענת באת כוח המשיב שהתארכות המשפט נגרמה בשל מחדלים קשים של המבקשת, וכתוצאה מכך המשיב יושב במעצר כבר למעלה מחמשה עשר חודשים, וזאת כאשר הראיות כנגדו כורסמו במידה ניכרת במהלך המשפט. לבסוף טוענת באת כוח המשיב שמכיוון שהעדים בפרשת התביעה סיימו עדותם, לא קיים החשש מפני שיבוש הליכי משפט.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן ככל שזמן המשפט מתארך משקלם של החששות מפני מסוכנות הנשקפת מהנאשם ומפני שיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים הולך ופוחת ומנגד משקל הזכות לחירות של הנאשם הולכת ומתחזקת (בש''פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסמה, 24.1.2007)). עם זאת, ייתכנו מקרים שבהם על אף התמשכות הליכי המשפט עדיין יהיה על השופט להאריך את מעצרו של הנאשם. הדברים אמורים בעיקר במקרים בהם מיוחסות לנאשם עבירות חמורות וכאשר מידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם היא גבוהה (בש''פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסמה, 21.2.2007)). כזהו המקרה אשר בפניי.

6.

העבירות אשר מיוחסות למשיב קשות וחמורות, ומצביעות על רמת מסוכנות גבוהה, אשר מתחזקת לאור נסיבות המקרה בהם תקף המשיב אדם בנשק קר (בש''פ 5379/06 מלסה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 9.7.2006)). אוסיף ואציין ש נסיבות כתב האישום מצביעות על אובססיביות של המשיב כלפי המתלוננת שלא יודעת גבולות . לפיכך החשש כי התנאים המגבילים לא ימנעו מהמשיב לשוב ולנסות לפגוע במתלוננת הוא מבוסס. אמנם עדי התביעה כאמור העידו, ובכך לכאורה פג החשש מהשפעה של המשיב על העדים, אך אין בכך כדי להפיג את החשש מפגיעה במתלוננים. לצד כל אלה יש להזכיר שלמשיב עבר פלילי עשיר הכולל עבירות אלימות סמים, ושתסקיר שירות המבחן המליץ שלא לשחררו לחלופות המעצר שהוצעו על ידו. עוד אציין שחלק מהסיבות לעיכוב בתיק זה נגרמו בשל בקשות דחייה מטעם ההגנה, ושמכל מקום המשפט נמצא כעת בשלב מתקדם ולא נראה שיארך עוד זמן רב. לבסוף אציין שטענה בדבר כרסום ראייתי אין מקומה בהליך של הארכת מעצר, וכי המשיב יכול להעלות טענה זו במסגרת בקשה לעיון חוזר בבית משפט המוסמך (ראה בש''פ 8178/09 אלימליח נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 28.10.2009).

לפיכך הבקשה מתקבלת, מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים, החל מתאריך 18.5.2010 או עד למתן פסק הדין בפ''ח 12633-02-09.