בש"פ 3398/02 אריק ביטון נ. מדינת ישראל

1.בכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום באשדוד, יוחסו לעוררים עבירות של מתן שוחד, קשירת קשר לבצע פשע, ולעורר 1 יוחסו גם עבירות של החזקת סם מסוכן, שחלקו לא נועד לשימוש עצמי.

לטענת המשיבה, ביקשו העוררים לקבל מידע על פעילות המשטרה בתחום של סיכול הברחות טובין לישראל דרך הים, ולצורך זה הם פנו לשוטר המשרת בתחנת אשדוד. הם התעניינו תחילה במצבו הכספי, ובהמשך ביקשו ממנו לדאוג להפסקתה של פעילות האכיפה המשטרתית נגדם. השוטר דיווח על המפגש לממונים עליו, והוא הונחה להוסיף ולקיים קשר עם העוררים, על מנת לאסוף נגדם ראיות. על פי גרסת המשיבה, שילם עורר 1 לשוטר, בשמם של שני העוררים, שוחד בסכום כולל של 15,000 ש"ח, כגמול על המידע שסיפק להם.

2.בדיון בפני בית משפט השלום, הסכימה המשיבה לשחרורם של העוררים בתנאים מגבילים, ובלבד שאלה יכללו מעצר-בית מלא. לתנאי אחרון זה התנגדו באי-כוחם של העוררים, אולם בית המשפט אימץ את גישת המדינה.

השופטת המלומדת של בית משפט השלום, דנה תחילה בשאלת קיומה של תשתית ראיות, בעיקר בעניינו של עורר 2, הואיל וביחס לעורר 1 היה מוסכם על הכל כי תשתית זו קיימת. באשר לעורר 2 פרטה השופטת בעמוד 6 של החלטתה את הראיות נגדו, ומקובלת עלי מסקנתה, שאף כי עוצמתן של ראיות אלו אינה כעוצמתן של הראיות בעניינו של עורר 1, די בהן לכאורה על מנת להצביע על שני העוררים כמי שפעלו בצוותא-חדא להשגתה של המטרה הפלילית.

על חומרתן של העבירות המיוחסות לעוררים, נדמה שאין צורך להרחיב את הדבור, וגם למסוכנותם יש ראייה ניצחת. זו מצויה בדברים שאמר עורר 1 באוזניו של שוטר, ואשר צוטטו בהחלטתו של בית משפט השלום (ראו עמ' 7 של ההחלטה), ומהם עולה כי העוררים נחרצים בדעתם להתמיד בפעילותם הפלילית. אמרות אלו לבדן מצדיקות את החזקתם של העוררים במעצר בית, ובדעתי זו התחזקתי לאחר שעיינתי בחומר החסוי אשר הוצג בפני על ידי בא-כוח המשיבה.

מכאן דעתי, שלא נמצא פגם כלשהו בהחלטתן של הערכאות אשר קדמו לי, ועל כן אני דינו של הערר להידחות, וכך אני עושה.