בש"פ 34/03 עודה עסאווי נ. היועמ"ש

העורר, עורך-דין במקצועו, המואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות סחר והחזקת סם מסוכן, נעצר עד תום הליכי המשפט לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא, כי התשתית הראייתית שהציגה המדינה מספיקה למעצר.

לפי כתב-האישום, מכר העורר באמצעות דן רווה ואביב עמיהוד 100 גרם סם מסוכן מסוג קוקאין לבני-הזוג עילית וברק ילין (להלן: בני-הזוג או הרוכשים), תמורת 25,000 ש"ח.

הראיות נגד העורר הן נסיבתיות ומושתתות בעיקרן על איכון שיחות ממכשיר טלפון נייד שהתנהלו בינו לבין עמיהוד. טענת העורר בערר שהגיש היא, שאין בשיחות אלה ראיה המספקת למעצר.

עיינתי בחומר הראיות, ומתוכו עולה כי בחיפוש שערכה המשטרה בתאריך 7.11.02 בדירת בני-הזוג ילין נתפסו סמים מסוכנים מסוגים שונים, בין היתר, קוקאין, כדורי MDMA (אקסטזי) וכדורי LSD . בחקירתם סיפרו הרוכשים, כי לפני כחודש רכשו 100 גרם קוקאין מעורך-דין ששמו אינו ידוע להם (להלן: הספק). על-פי סיפורם, אמורים היו לקבל את הסם בדירתו של רווה בשעות הערב, ומשהגיעו לדירה, פגשו שם גם את עמיהוד. השניים הסבירו להם, כי הספק מסרב לפגוש את הרוכשים. במעמדם התנהלו שיחות רבות, שעל-פי תוכנן הבינו כי הן נערכות עם הספק, וכי עמיהוד מנחה את הספק היכן להניח את הסמים. כעבור מספר דקות, לאחר מתן הנחיה, עזב רווה את החדר, אך שב אליו בידיים ריקות משלא מצא את הסמים. עמיהוד חזר והתקשר – כך הם מספרים – אל הספק, על-מנת לברר את מקור הטעות, ולאחר תשובתו יצא רווה שנית מן הדירה, והפעם חזר ובידיו 100 גרם קוקאין. או אז, נטלו הרוכשים את הסמים ושילמו לרווה 25,000 ש"ח.

בחקירת המשטרה התברר, כי בתאריך 3.10.02, בין השעות 21:39 ל-22:44 נוהלו שיחות בין מי שהחזיק בטלפון הנייד הרשום על-שם העורר אל הטלפון הנייד שהחזיק עמיהוד, וכי השיחות אוכנו ברחוב בלפור בתל-אביב, בו ממוקמת דירתו של רווה.

העורר בחקירתו הודה כי הוא מכיר את עמיהוד ואת רווה, וכי הוא נוהג להשתמש יחד עם עמיהוד בקוקאין שהוא רוכש מרווה. ברם, כאשר התבקש על-ידי המשטרה לתת הסבר לשיחות אלה שהתנהלו בינו לבין עמיהוד בשעה שעל-פי הודעות בני-הזוג דיבר עמיהוד עם ספק הסם, סירב להשיב.

זכותו של חשוד בעבירה לא להשיב לשאלות. ברם, באין הסבר על-ידיו או הסבר סביר אחר, נראה כי הראיות הנסיבתיות מלמדות לכאורה, כי עורך-הדין הספק הוא העורר. משכך, העבירות שבהן מואשם העורר מחייבות מעצרו עד תום ההליכים. ובעניין זה, בדין מצא בית-המשפט המחוזי, כי גם אם העורר הוא בעל עבר נקי, הרי עצם עיסוקו בסחר בסמים מעלה חשש למסוכנות, שחלופת מעצר לא תוכל להסירו.

הערר נדחה איפוא.