בש"פ 340/02 מדינת ישראל נ. דקר חוג'ה

לפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996. באת כוח המשיב 1 (להלן: " המשיב ") הביעה את הסכמתה להארכת המעצר ובהחלטה מיום 11.1.02 הוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינו. נותרה לפנינו בקשתה של המדינה להאריך את מעצרה של המשיבה 2 (להלן: " המשיבה ").

1.נגד המשיבה הוגש ביום 14.5.01 כתב אישום מתוקן לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, המייחס לה שלושה אישומים. על-פי האישום הראשון, בין המשיבה - אחות סבתו של המשיב - ובין המנוח התקיימה מערכת יחסים אינטימית במשך כשנתיים. בשלושה מועדים שונים פנתה המשיבה לשלושה מבני משפחתה והציעה להם לרצוח את המנוח תמורת סכומי כסף שונים. השלושה סרבו להצעתה. בסמוך ליום 10.3.01 הציעה המשיבה למשיב לרצוח את המנוח תמורת 100,000 דולר והמשיב נעתר להצעה. ביום 20.3.01 בערב הגיעו המשיבה והמנוח לדירת המשיב. השלושה נסעו יחדיו לרשפון בדרך עפר, כדי לסייע, כביכול, למשיב לשכור דירה ברשפון. על פי כתב האישום, במהלך הנסיעה, לאחר קבלת רמז מהמשיבה, החל המשיב לחנוק את המנוח על-ידי לפיתת צווארו, תוך התגברות על התנגדותו במכות אגרופים, עד אשר יצאה נשמתו של המנוח. בשלב זה עצרו השניים את הרכב, הוציאו את גופת המנוח ווידאו כי הוא אינו נושם. הם נטלו את ארנקו של המנוח, מסמכיו ומכשיר הטלפון הסלולארי שלו, הפשיטוהו מהסוודר שלבש והורידו את כיסוי המושב, שהיו מגואלים בדם. המשיב ניגב בגרביו את טביעות האצבע מהרכב. לאחר כן צעדו השניים ברגל לכיוון הרצליה. לבקשת המשיבה, חזרו השניים לרכב והמשיב היכה באגרופו בצווארו של המנוח כדי לוודא את מותו. בדרכם להרצליה זרקו השניים את חפציו של המנוח במקומות שונים, ושרפו את כיסוי הרכב, הסוודר וגרבי המשיב. על-פי הנטען באישום השני, לאחר הגשת כתב האישום המקורי כנגד המשיבה בגין רצח המנוח, פנתה המשיבה למספר אסירות בבית המעצר באבו-כביר, כדי שימסרו למשיב שלא יעיד נגדה, וזאת תמורת עשרות אלפי שקלים. על פי הנטען באישום השלישי, שלחה המשיבה הודעה לאחד מעדי התביעה האחרים ומסרה לו שתשלם לו תמורת שתיקתו.

2.ביום 22.4.01 הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המתנהלים נגדם. ביום 2.7.01 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מפי השופט ג', קרא לעצור את המשיבה 2 עד תום ההליכים המתנהלים נגדה. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה למכביר כנגד המשיבה. הראיות המרכזיות לאישום הראשון הן הודאתו של המשיב, מיקום הטלפונים הסלולריים של המשיבים ביום הרצח, אימרתה של המשיבה במשטרה כי המנוח נרצח בחניקה, פרט מוכמן שלא היה באפשרותה לדעת אלמלא הייתה במקום הרצח, והודעות של קרובי משפחתה של המשיבה. התשתית הראייתית לכאורה ביחס לאישום השני והאישום השלישי מבוססת על הודעותיהן של שותפותיה לתא של המשיבה באבו-כביר והודעתו של עד התביעה הנזכר באישום השלישי. בית המשפט קבע כי מתקיימות שתי עילות מעצר נגד המשיבה: האחת, עילת מעצר בשל מסוכנותה, הנלמדת מן המעשים המיוחסים לה. עילת המעצר הנוספת היא החשש לשיבוש הליכי משפט. לבסוף קבע בית המשפט כי המשיבה אינה ראויה לחלופת מעצר ובית המשפט אינו יכול לתת בה אמון, לאור אופיה המתגלה מהראיות ולאור האכזריות שברצח. בית המשפט מתייחס אף למצבה הרפואי של המשיבה בהיותה חולת סכרת, אך קובע כי תוכל להסתפק בטיפול רפואי בבית המעצר.

3.במשפטם של המשיבים חלו עיכובים שונים, הן בשל בקשות דחייה מצד הסנגוריה, הן בשל רצונה של המדינה לאחד את התיקים של המשיבים ולתקן את כתב האישום. עיכוב נוסף נגרם בשל בעיות בסידור הייצוג של המשיבים. לבסוף החלה פרשת הוכחות בחודש אוקטובר 2001 ועד כה התקיימו תשע ישיבות הוכחות. ארבע ישיבות נוספות קבועות לחודשים ינואר עד מאי 2002. כעת מבקשת המדינה להאריך את מעצרה של המשיבה בתשעים ימים נוספים, וזאת נוכח מסוכנותה של המשיבה הנלמדת מעבירת הרצח המיוחסת לה.

4.בדיון לפניי, התנגד בא-כוח המשיבה להארכת המעצר. הוא עמד על נסיבותיה האישיות של המשיבה: המדובר באשה בת 62, ללא עבר פלילי, הסובלת מסכרת ומלחץ דם גבוה, ובעבר אף עברה אירוע מוחי. לדבריו, היא אינה מקבלת טיפול רפואי הולם במסגרת המעצר בנוה-תרצה. כן קבל בא-כוח המשיבה לפניי על התמשכותו של המשפט, אשר צפוי לארוך עוד זמן רב ולא יסתיים בהארכת המעצר הנוכחית.

5.לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשת המדינה. אין ספק, כי משפטם של המשיבים נמשך זמן רב וככל הנראה הוא אף לא יסתיים בתשעים הימים הקרובים. אין ספק, כי ככל שמתמשך ההליך הפלילי, משתנה האיזון בין עילות המעצר לבין חירותו של הנאשם. עם זאת, בנסיבות המקרה הנדון, אין מנוס מהמשך מעצרה של המשיבה. לאור טיב העבירות המיוחסות למשיבה, קיים יסוד סביר לחשש כי המשיבה תסכן את בטחון הציבור. המשיבה יזמה ונטלה חלק, לכאורה, בביצוע רצח אכזרי, מתוכנן מראש, של בן זוגה. מעשיה של המשיבה גם מצביעים על חשש ממשי מפני נסיונות לשבש הליכי משפט, להשפיע על עדים או לפגוע בראיות. כפי שעולה מכתב האישום, אפילו החזקתה של המשיבה מאחורי סורג ובריח לא הרתיעה אותה מפני הנסיונות החוזרים ונשנים להשפיע על עדי תביעה. נראה כי מסוכנתה של המשיבה טרם חלפה, למרות חלוף הזמן מאז מעצרה.

אי לכך, הבקשה מתקבלת. מעצרה של המשיבה מוארך בתשעים ימים החל ביום 22.1.02 או עד למתן פסק דין בעיינה בת.פ. 1060/01 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.