בש"פ 3415/99 משה בדש נ. עו''ד אליעזר וולובסקי

המבקש ביקש להגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת ו' אלשייך), לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. בבואו להגיש את הערעור התברר לו כי עליו להגיש ערעור פלילי, ולפיכך במניין הימים להגשת הערעור יש למנות את פגרת חג הפסח. המבקש הגיש, איפוא, את הבקשה שבפני.

בדרך כלל, אין טעות במניין הימים מהווה נימוק מספיק להארכת המועד. כך גם העובדה שהמבקש אינו מיוצג על ידי עורך דין. עם זאת, מאחר שבעניינים פליליים שיקול הדעת באשר להארכת המועד רחב יותר מזה הקיים בהליכים אזרחיים, שקלתי שמא נכון יהיה להיעתר לבקשה במקרה זה, כאשר המבקש עומד בפני עונש מאסר בלא שהורשע בעבירה.

בסופו של דבר החלטתי לדחות את הבקשה, בעיקר בשל סיכוייו הנמוכים של הערעור לגופו.

מן ההחלטה נשוא הערעור עולה, כי בית המשפט המחוזי נהג במבקש אורך רוח מופלג, הטיל עליו סנקציות בגין בזיון בית המשפט רק לאחר שנתן לו אורכות חוזרות לביצוע החלטת בית המשפט. הקנס והמאסר שהוטלו עליו נכנסו לתוקף רק עשרים ואחד יום לאחר מתן ההחלטה, כאשר גם בתקופה זו ניתנה למבקש הזדמנות נוספות למלא אחר החלטות בית המשפט.

טענת המבקש כאילו לא ניתן כלל לבצע את החלטת בית המשפט ולהמציא את הנתונים הנדרשים ממנו, אינה מתיישבת עם דבריו בדיון אחר בבית המשפט, שם הודיע כי אין לו קושי למסור פרטים האגורים בדיסקט, הכל כמפורט בהחלטת בית המשפט המחוזי.

אני סבורה, איפוא, כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים, ולפיכך אין להאריך את המועד להגשת הערעור.

הבקשה נדחית.