בש"פ 3417/04 ארקדי אינוייטוב נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב), מיום 25.3.04, לפיה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. אומר בפתח הדברים כי החלטתי זו ניתנת על יסוד חומר החקירה שעמד בפני הערכאה הראשונה; בינתיים הגיש הסניגור בקשה לעיון חוזר לעניין בדיקת DNA , וגם לתביעה ראיות חדשות. לכל אלה לא אתייחס.

2.העורר והמתלוננת הינם עובדים לא קבועים בבר בפתח תקווה. ביום 28.2.04 עבדה המתלוננת בשטיפת כלים. על-פי כתב האישום העורר הגיע למקום על מנת לבלות. בעת שהיה בגילופין פנה העורר אל המתלוננת והביע את רצונותיו כלפיה. לאחר שסיימה את עבודתה הציע ללוות אותה לביתה אך היא סירבה. העורר המשיך בשלו, יצא בעקבותיה, הצמיד את גופו לגופה וחזר על הצעתו. כאשר יצאה המתלוננת מן הבר יצא העורר בעקבותיה, תקף אותה, הפשיטה, אחז בגרונה ואיים עליה. כך, מספר פעמים קמו השניים והעורר בכל פעם ניסה לאחוז במתלוננת ולבצע בה מעשים מיניים. בתוך כך הוא דחף אותה, הפיל אותה, חנק אותה, הטיח את ראשה בקיר והמשיך לאיים עליה. המתלוננת הצליחה להגיע לדירתו של ידידה – אלכסנדר - כאשר העורר בעקבותיה. כאשר הגיעו השניים לדירה, הזמין הידיד את המשטרה. בשל מעשים אלה הואשם העורר בביצוע אינוס ומעשה סדום.

3.יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים ובקשה זו התקבלה בהחלטה האמורה מיום 25.3.04. בית המשפט קבע – לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר החקירה - כי קיימות ראיות לכאורה כנדרש. נאמר כי בהודעתה, מאשרת המתלוננת את כל אשר נטען בכתב האישום ובכלל זה כי כתוצאה מפחד מהעורר, הובילה אותו המתלוננת לביתו של אלכסנדר, כאשר היא ידעה שהוא יהיה במקום; הודעתו של אלכסנדר מאשרת אף היא את גירסתה של המתלוננת, ובכלל זה בענין מצבה כאשר הגיעה לדירתו, והדברים אשר אמרה לו בדבר כל אשר אירע; העורר מציין, בהודעתו, כי הוא איננו זוכר דבר מהדברים אשר יוחסו לו בכתב האישום; מהודעת חברו של העורר ניתן ללמוד כי העורר היה שיכור, וכי הוא התלווה למתלוננת ביציאתה ובחזרתה לבר ובדרכה לדירה; ממצאי המרכז לרפואה משפטית מתיישבים עם עיקרי התלונה.

כל אלה ביססו, כך קבע בית המשפט, את התשתית הראייתית אשר לא הופרכה על ידי העורר. לאחר קביעה זו ציין בית המשפט כי בשל העבירות המיוחסות לעורר, קמה עילת מעצר על-פי דין בשל חזקת המסוכנות העולה מהן. עבירות חמורות אלו, אשר לוו באיום, מוכיחות את המסוכנות הזו במקרה דנן. נקבע כי לא ניתן לאיין את מסוכנות זו במקרה זה.

4.בערר נטען כי בית המשפט קמא התעלם מגרסתו של העורר וכן לא נתן משקל ראוי לטענתו של העורר בדבר סתירות בגרסאות המתלוננת, הקיימות לשיטתו. בהמשך, מתייחס העורר לכך שעילת המעצר היחידה בתיק זה הינה המסוכנות, ואת המסוכנות הזו ניתן לאיין באמצעות חלופת המעצר אשר הוצעה על ידו. העורר נעדר עבר פלילי, עובד בעבודה מסודרת ואין לו בעיה חוזרת של שכרות, ולכן הוא לא יהווה סיכון למתלוננת או לציבור.

5.העבירות בהן מואשם העורר מקימות עילת מעצר. בחנתי אף אני את חומר הראיות ואני תמימת דעים עם הערכאה הראשונה שיש תשתית ראייתית מספקת. יש לזכור כי המתלוננת מסרה במשטרה גרסה אחת בלבד וכן השתתפה בעימות. בעימות טענה כי העורר הוא האיש שאנס אותה. אין מקום בשלב זה להשוואה מדוקדקת בין גרסאות שנמסרו בהודעה של המתלוננת למה שנרשם מפי אחרים בשמה. בין כך ובין כך הגירסה היא כמעט אותה גירסה. לדוגמא: אלכסנדר מסר שהעוררת דיברה תחילה על נסיון לאונס, אך בנוכחות שוטר שהוזעק דיברה על אונס ממש. אין זו סתירה היורדת לשורש הדברים. העורר גם התנצל בחצי פה, לפי אחד המזכרים שבתיק החקירה. העורר לא הוסיף בדבריו דבר כדי להפריך את גרסת המתלוננת ובערר שלפניי נטען – לעניין גרסתו - רק כי הוא איננו זוכר דבר. לא מצאתי בהסברים אשר הובאו בערר, לעניין השתלשלות האירועים, דבר מה אשר יכרסם בתשתית הראייתית האמורה. משנקבע כי תשתית זו אכן קיימת לביצוע העבירות הנטענות, קמה לה עילת מעצר.

עילת מעצר זו מבוססת, אמנם, "רק" על המסוכנות, כדברי העורר, אך די בכך. העורר נהג באלימות קשה כלפי המתלוננת, כנראה לאחר שתיה–יתרה. מעשיו חזרו ונשנו, והוא לא הרפה. מי שכך נוהג הוא מסוכן לציבור; חזקת המסוכנות לא הוסרה.

6. הערר נדחה.