בש"פ 3422/00 מדינת ישראל נ. יבגני גרינבלט

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של התעללות בקטין, עבירות של אינוס ומעשה סדום בבן משפחה ועבירת הדחה בחקירה. על פי הנטען בכתב האישום, המשיב נהג במשך כ8- שנים להכות את ילדי אשתו הקטינים באמצעים שונים, והתעלל בהם גופנית ונפשית. על-פי האישום הראשון, במהלך השנים 1992-1999 התעלל המשיב בבנה הקטין של אשתו, יליד שנת 1985, בכך שבהזדמנויות רבות נהג להכותו באכזריות - פעמים באמצעות חבל גומי ופעמים אחרות באגרופים ובמכות - וגרם לו חבלות קשות. על פי הנטען, המשיב איים על אשתו כי אם תספר על מעשיו יפגע בה או בילדיה. על-פי האישום השני, בין השנים 1995-1999 התעלל המשיב בבתה הקטינה של אשתו, ילידת שנת 1982, התעללות גופנית, נפשית ומינית; המשיב היכה את הקטינה, דרש ממנה להסתובב ערומה בביתה, אילץ אותה להכניס לפיה את איבר מינו ואף לקיים עמו יחסי מין. בהזדמנויות אחרות החדיר המשיב את איבר מינו לפי הטבעת של הילדה. מעשים אלה נעשו פעמים רבות במשך השנים.

עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, ובית המשפט המחוזי (השופט צ' הרטל) נעתר לבקשת התביעה. בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב נדחתה. בפניי בקשה מטעם המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

על פי האמור בבקשה, משפטו של המשיב מצוי בשלב מתקדם: פרשת התביעה הסתיימה, והתיק קבוע ליום 19.6.00 לשמיעת ראיות ההגנה. בית המשפט קבע עוד כי סיכומי הצדדים יוגשו לו בכתב, וכי ביום 11.7.00 יישמעו סיכומים בעל-פה אם יהיה צורך בכך.

בדיון בפניי פתח בא-כוח התביעה באומרו כי בתיק זה, באורח יוצא דופן, נדחו, לבקשת התביעה, שלוש ישיבות שנקבעו לסיום התיק לסוף חודש מאי. ככל הנראה, דחיות אלה התבקשו בשל כך שהישיבות שנקבעו לתקופה זו נקבעו על ידי בית המשפט בלא תיאום עם עורכי הדין, ונבצר מבאת-כוח המשיבה לקיימן במועד שנקבע לכך. לפיכך קבע בית המשפט מועדים חדשים לשמיעת פרשת ההגנה ולסיכומים. חרף נסיבות אלה, הוסיף בא-כוח המדינה וטען, כי מסוכנותו הרבה של המשיב, כפי שהיא משתקפת בכתב האישום, אינה מאפשרת לשחררו ממעצר, ולכן, אין מנוס אלא להאריך את מעצרו.

הסניגור התנגד להארכת המעצר המבוקשת. ראשית טען הסניגור, כי נראה שמשפטו של המשיב לא יסתיים בשני המועדים שקבע בית המשפט, שכן ספק אם הישיבות, שנקבעו לחצאי ימים, יספיקו לשמיעת העדים. כן ציין הסניגור כי ההרכב השומע את התיק עמוס, וספק אם יימצאו מועדים נוספים בחודשים הקרובים לשמיעת התיק. לגופו של עניין טען הסניגור, כי אמנם המעשים המיוחסים למרשו, כפי שהם עולים מכתב האישום, הם חמורים ביותר, אלא, שהמסוכנות הנשקפת מן המשיב מתייחסת למתלוננים בלבד, ואין המשיב מסוכן לכלל הציבור. לטענת הסניגור, ניתן להבטיח את שלומם של המתלוננים על ידי שחרורו של המשיב למעצר בית בהשגחתו של אביו, המוכן לשכור דירה עבור שניהם בכל מקום שעליו יצווה בית המשפט.

שקלתי את טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אמנם, ביטול הישיבות על ידי התביעה מעורר קושי לא מבוטל ובנסיבות אחרות, ייתכן שהיה בכך כדי להשפיע על התוצאה בבקשה להארכת מעצר. אכן, נדירים המקרים שבהם מתבקש ביטולם של מועדים שנקבעו בסמוך לסיומם של תשעת חודשי המעצר, וזאת ביוזמתה של התביעה. יחד עם זאת, בעניינו של המשיב, כתב האישום מגולל פרשה חמורה ביותר של התעללות בקטינים שנמשכה על פני שנים ארוכות. על פי הנטען בכתב האישום, המשיב השליט משטר אימים בביתו, ואף איים על אשתו לבל תפנה אל המשטרה ותחשוף את המעשים החמורים. בנסיבות אלה, מסוכנותו הרבה של המשיב אינה מאפשרת את שחרורו ממעצר, מה גם שלא הונחה בפניי כל תשתית ממשית לקיומה של חלופה נאותה למעצרו של המשיב.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 20.6.00 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.

יש לעשות כל מאמץ שמשפטו של המשיב יסתיים בתוך תקופת הארכה זו, ובכלל זה, וככל שהדבר יידרש, לקיים ישיבות נוספות לשמיעת התיק גם בתקופת הפגרה.