בש"פ 3424/02 ציון צרפתי נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, והמשיבה ייחסה לו ביצועה של עבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335 לחוק העונשין. על פי גרסת המשיבה, בין העורר למתלונן התפתח עימות בעקבות תלונת אחותו של העורר לפיה אמר לה המתלונן מילים פוגעות. העימות בין השניים התרחש בחדר כושר ב"בית צ'רנר" ביפו, ובמהלכו שלף העורר סכין ונופף בה לעבר יריבו. השלב הזה של האירועים הסתיים כאשר אנשים הפרידו בין הניצים.

אך נראה כי דעתו של העורר לא התקררה, הואיל והוא דלק אחר המתלונן בעת שזה עשה את דרכו לביתו, הדביקו, ודקר אותו עם הסכין בחזהו. המתלונן הובהל לבית חולים, ושם אושפז במשך 48 שעות. העורר לא הכחיש את העימות שהתפתח בינו לבין המתלונן בחדר הכושר, ומאידך הכחיש את הטענה לפיה הוא רדף אחר המתלונן ודקר אותו.

הכחשה אחרונה זו של העורר, עתידה להתברר במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי, שם יוחלט אם נכון להעדיפה על פני גרסת המתלונן. מכאן, שבשלב זה של ההליכים נכון לומר, כי בידי המשיבה ראיות אשר יש בהן, לפחות לכאורה, כדי לבסס את הרשעתו של העורר בעבירה שיוחסה לו. במצב זה השאלות הנוספות הן, אם מתקיימת עילת מעצר, ואם ניתן לעשות שימוש בחלופה שתייתר את הצורך במעצר ממש.

לענין עילת המעצר, נראה שגם לכך התשובה ברורה, הואיל והעבירה המיוחסת לעורר נעשתה באלימות חמורה תוך שימוש בנשק קר, וככזו היא מהווה עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(4), לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו1996-. עם זאת, גם במצב זה מצווה בית המשפט לבחון אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של העורר פחותה. בית המשפט המחוזי השיב על שאלה זו בשלילה, תוך שהוא מתבסס על המסוכנות הנובעת מהדרך בה נהג העורר.

התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי מקובלת עלי. מי שנושא בכיסו סכין, ומשתמש בה לצרוך "יישוב" סכסוכים של מה-בכך, הוא אדם שפגיעתו עלולה להיות רעה, וחוששני שאת הסכנה הזו לא ניתן למנוע בחלופות שהוצעו על-ידי בא-כוח העורר. נגד השימוש התכוף בנשק קר, התריעו בתי המשפט ושבו והתריעו, ומשנמצא כי חרף זאת ממשיכים רבים לחטוא בכך, נראה כי על מנת לבער את התופעה, ולמצער לצמצם את ממדיה, יש להורות על מעצרם של העוברים על צו לא-תעשה זה עד תום ההליכים.

הערר נדחה.