בש"פ 3428/10 יחיאל דרעי נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ט' חימוביץ), במסגרתה הורה על שחרור העורר ממעצר בתנאים מגבילים. הערר מכוון נגד ההחלטה על שחרור למעצר בית, כאשר העורר מבקש להסתפק בקביעת תנאי שחרור להבטחת התייצבותו למשפט.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית ושיבוש מהלכי משפט. נטען כי העורר החזיק בחדרו בבית המלון "אגמים" באילת סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 32.9 גרם . בכספת בחדרו נתפס גם סכום כסף בסך של 11,000 ש"ח. עוד נטען, כי העורר הסתתר מפני המשטרה למרות שידע שהוא מבוקש לחקירה.

3.

בית המשפט המחוזי, לו הוגשה בקשת המשיבה להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים, ציין בהחלטתו כי אין מחלוקת באשר לתשתית הראייתית כנגד העורר. עם זאת קיבל את טענת הסנגור כי מאחר שהיו גם אחרים בחדר במלון, ובהעדר שליטה בלעדית של העורר בחדר, עוצמת הראיות נגדו פוחתת. בית המשפט הורה על הכנת תסקיר מעצר במטרה לבחון אפשרות לשחרור העורר בתנאים אם תימצא חלופת מעצר

הולמת. לאחר שהוגש תסקיר אשר המליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית אחיו ובפיקוח בני משפחתו, הורה בית המשפט על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בתנאים.

4.

בא כוחו של העורר משיג על ההחלטה לשחרור העורר בתנאים שכן לטענתו, על-פי קביעותיו של בית המשפט, אין די בראיות כדי להצדיק את מעצרו של העורר עד תום ההליכים ומשכך נכון היה להימנע מהגבלת תנועתו באמצעות מעצר בית ולשחררו ללא תנאים.

בא כוח המשיבה מגיב לבקשה בציינו, כי אין מחלוקת באשר לעובדות. החדר הוזמן על שם בת זוגו איתה אמור היה להימצא בו. העורר הגיע ראשון לחדר במלון וקיבל החזקה בו לבד. הוא מוסיף כי קיימות שתי אינדיקציות חזקות נגד העורר -

הקופסא של התרופות בה נמצאו הסמים היא שלו, והעובדה שברח מהמשטרה בעקבות שיחה עם בת זוגו שאמרה לו כי המשטרה עומדת לפתוח את הכספת. לטענתו, החזקה בסמים היא מהותית ולא טכנית. הראיות נגד העורר חזקות יותר מהראיות נגד בת זוגו. יחד עם זאת, גם אם בת זוגו של העורר שותפה להחזקה בסמים, הרי שבניגוד לבת הזוג, לעורר עבר פלילי שבעטיו ריצה עונשי מאסר ארוכים, מה שאין כן לגבי בת הזוג, ולכן גם מבלי להידרש לראיות קיימת הצדקה להבדיל ביניהם.

5.

הראיות הלכאוריות כפי שפורטו כנגד העורר מצדיקות מעצר עד תום ההליכים. משמצא בית המשפט לאחר שבחן את הראיות כי פחתה עוצמתן (ואיני רואה בשלב זה לקבוע אם אכן כך הדבר), נכון היה לשקול את שחרורו של העורר בתנאי מעצר בית. החלטתו של בית המשפט המחוזי מאוזנת ושקולה ולא ראיתי עילה להתערב בה.

הערר נדחה.