בש"פ 3440/98 מדינת ישראל נ. יורם בוסקילה

זוהי בקשה של המדינה להארכת מעצרו של המשיב לתקופה של תשעים יום מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי (ת.פ. 1075/97) בגין עבירות של עשיית עסקה בסם מסוכן, אספקת סם מסוכן, החזקה שלא לצריכה עצמית, וכן עבירות תנועה. לפי האישום הראשון בכתב האישום, המשיב נסע ביום 26.8.97 לבאר שבע וקנה שם כ35- ק"ג סמים מסוג קנבוס. למחרת, נסע עם הסם ושותפים נוספים לחיפה והחל מוכר את הסם, בכמויות קטנות, לאנשים שונים. לפי האישום שני, במהלך כחמש שנים עד להגשת כתב האישום נהג הנאשם למכור סמים לאדם בשם אריה רוט באופן תדיר וקבוע.

ביום 31.10.97 החליט בית המשפט המחוזי (השופט ס' ג'ובראן) לעצור את המשיב עד תום ההליכים. פרשת התביעה החלה ביום 15.12.97 ונקבעו ארבעה תאריכים נוספים להמשך. ביום 8.3.98 ביקש המשיב לדחות את הדיון כדי שיוכל להחליף את ייצוגו. הוא הודיע במעמד זה כי אם תתקבל בקשתו להחלפת הייצוג, יסכים להארכת מעצר של עד שלושה חודשים לאחר תום מועד תשעת החודשים, בשל ביטול ישיבת ההוכחות שנקבעה לאותו יום. בית המשפט (השופט י' דר) נעתר לבקשה. אמר בית המשפט כך:

"בנסיבות אלה, לאחר שהוברר שדחית הדיון היום תחייב דחיה נוספת שאינה פשוטה, בהתחשב במצב יומני, הציעה התביעה שהנאשם יסכים להארכת מעצרו מעבר ל9- החדשים, המסתיימים ביום 4.6.98, והנאשם הסכים לכך."

בישיבת תזכורת, לאחר שבוע לערך, נקבעו שלושה מועדים נוספים לשמיעת הראיות בתיק, שהאחרון שבהם ביום 15.5.98. ביום 3.5.98 ביקש בא-כוח המשיב מבית המשפט (השופט י' דר) לפסול עצמו, משום שקבע מימצאים לכאורה בנוגע למשיב בפסק דין שנתן בעניין שותפיו לעבירה. בית המשפט דחה את הבקשה, אך בערעור לבית המשפט העליון, הציע הנשיא ברק לפרקליטות המדינה להסכים לפסילה. השופט פסל עצמו, ובעקבות הפסילה, בוטלו מועדי ההוכחות, והמשך משפטו של המשיב הועבר לידי השופטת שטרמר. ישיבת תזכורת נקבעה ליום 3.6.98, ובה נקבעו מועדים להוכחות, שהאחרון שבהם נקבע ליום 6.9.98. יש לציין כי בית המשפט הציע לצדדים לשמוע את התיק בזמן הפגרה, ובא-כוח התביעה הסכים, אולם בא-כוח המשיב הודיע כי אין באפשרותו לעשות כן.

השתלשלות הארועים שהביאה לעיכובים בניהול משפטו של המשיב הינה לגיטימית, ואין לזקוף אותה לחובת המשיב: כך לגבי החלפת הסניגור, כך לגבי בקשת הפסילה של השופט, וכך גם לגבי האפשרות לקיים דיונים בעת הפגרה. יחד עם זאת, ברור גם שאין לזקוף את העיכובים בניהול המשפט לחובת התביעה או בית המשפט, אלא הם נגרמו בעיקר בשל היענות לבקשות המשיב.

במצב דברים זה, על בית המשפט לבחון אם בנסיבות המקרה יש הצדקה להמשך המעצר של המשיב, בעיקר מן הבחינה של מסוכנות המשיב. המשיב מואשם בעבירות חמורות הקשורות לסחר בסמים מסוכנים בהיקף נרחב. אלה הן עבירות שעונשן כבד, והמסוכנות שלהן גדולה, ולפיכך בית המשפט נוטה במקרה הרגיל להחזיק נאשמים בעבירות כאלה במעצר עד לסיום משפטם, אפילו אם המשפט מתארך מעבר לתשעה חודשים. במקרה שלפנינו, חזקת המסוכנות אף מתגברת לאור העבר הפלילי של המשיב. אין יסוד לומר כי מסוכנות זאת חלפה או פחתה במידה המצדיקה את שחרור המשיב מן המעצר.

בשל כך, וכן בהתחשב בהסכמה שניתנה בשעתו על ידי המשיב להארכת מעצרו, אני מחליט להאריך את מעצר המשיב לתקופה של 90 יום מיום 5.6.98, או עד למתן פסק הדין במשפטו של המשיב, לפי המועד המוקדם יותר.