בש"פ 3444/09 סלימאן אבו ג'ודה נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגן הנשיא ב' אזולאי ) מיום 7.4.2009 בב.ש. 20591/09, בה הוחלט להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

ביום 26.3.2009 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום נגד העורר, בו יוחסו לו שתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); וכן עבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין (להלן: כתב האישום ). על-פי העובדות המפורטות בכתב האישום, ביום 18.3.2009 דקר העורר שני אחים שהם קרובי משפחתו (להלן: המתלוננים ), בכוונה לגרום להם חבלה חמורה, נכות או מום. זאת, בעקבות סכסוך שפרץ ביניהם לאחר שבבוקר אותו יום ניתנה החלטה של בית הדין השרעי בבאר-שבע, אשר חייב את אחותם של המתלוננים לשוב אל בית בעלה, אחיו של העורר, וביטל את המזונות שנפסקו לה. במעמד מתן החלטה זו, התגלע ויכוח בין העורר לבין המתלוננים, במהלכו איימו המתלוננים על העורר כי יהרגו אותו וירדפו אחריו.

בשעות אחר הצהריים של אותו יום הגיעו המתלוננים למרפאת שיניים אליה הגיע גם העורר. על פי הנטען בכתב האישום, משהבחין העורר במתלוננים פתח במרדף אחריהם, שלף סכין ודקר את אחד המתלוננים בשם אחמד. המתלונן השני, הוא סליאמן, נטל מקל מרכבו והיכה את העורר במקל. אחמד שנדקר תחילה, נטל מוט ברזל והיכה בו את העורר כדי למנוע ממנו להמשיך לדקור את אחיו. שני האחים נזקקו לטיפול רפואי.

2.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה

להורות על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו (להלן: הבקשה ). בבקשתה טענה המשיבה, כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה ביחס לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. כן טענה המשיבה, כי העורר ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום באלימות ובאכזריות, ותוך שימוש בסכין, ומכאן כי קמה נגדו עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). בנוסף, נטען כי נוכח טיבן של העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום, קיימת מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, המקימה עילת מעצר נגד העורר. יחד עם זאת, ציינה המשיבה בבקשתה כי לעורר אין עבר פלילי. ביום 2.4.2009 התקיים דיון בבקשה בפני בית המשפט קמא. במהלך הדיון, טען בא-כוח העורר כי אין עילה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. זאת, נוכח סתירות שנתגלו בעדויות המתלוננים, ומנגד קיומן של עדויות התומכות בגרסתו של העורר, לפיה המתלוננים הם שארבו לו כדי לתקוף אותו, ואכן תקפו ופצעו אותו. בא-כוח העורר טען עוד כי יש להתחשב בכך שלעורר אין עבר פלילי, ובכך שהוא מטופל בשלושה ילדים נכים. לפיכך, ביקש בא-כוח העורר לשחררו למעצר בית, בביתו של השיח' עווד אבו גודה.

ביום 7.4.2009, החליט בית המשפט קמא (סגן הנשיא השופט ב' אזולאי ) לקבל את הבקשה, ולהורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט קמא נימק את החלטתו בקיומן של ראיות לכאורה נגד העורר, אשר מעידות על סיכוי סביר להוכחת האישום נגדו, וכן ברמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן העורר. לבסוף, ציין בית המשפט קמא בהחלטתו כי מסוכנות זו אינה ניתנת לנטרול באמצעות חלופת מעצר, לרבות החלופה שהוצעה במהלך הדיון בבקשה על ידי בא-כוח העורר. זאת, נוכח הראיות שנצברו נגד העורר ואשר מעידות על נטייתו לנסות לפתור סכסוכים באלימות ובסכינאות.

3.

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי. בעררו, מבקש העורר כי נורה על שחרורו לחלופת המעצר שהוצגה על-ידי בא-כוחו בדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא, או לחלופין כי נורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו. לטענת העורר, חומר הראיות בתיק אינו מבסס סיכוי סביר להרשעתו, וזאת נוכח סתירות בגרסתם של המתלוננים, וכן נוכח מחדלים שאירעו בחקירת המשטרה. כן טוען העורר, כי חלופת המעצר שהוצגה בפני בית המשפט קמא הינה ראויה, ויש בה כדי להשיג את מטרת המעצר. זאת, בשים לב לעברו הפלילי הנקי של העורר; לעובדה כי הוא מטופל בשלושה ילדים נכים; ולכך כי חווית המעצר הממושך, לראשונה בחייו, מהווה עבורו גורם משמעותי מפחית סיכון. עוד טוען בא-כוח העורר כנגד העובדה שאפשרות החלופה כלל לא נבדקה. לבסוף, טוען העורר כי אין זה ראוי להותירו במעצר, מקום בו המתלוננים, אשר נמצאים אף הם תחת חקירה ביחס לאירוע נשוא כתב האישום, ואשר ייתכן שאף נגדם יוגש כתב אישום בגין אותו אירוע,

אינם מצויים במעצר.

4.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שלפניי, הגעתי למסקנה כי יש לתת משקל משמעותי לכך כי לעורר אין עבר פלילי, וכן לעובדה כי חקירת המתלוננים – אשר תוצאותיה עשויות להשפיע על סיכויי הרשעתו של העורר – טרם הסתיימה. בהיבט זה, ציין בית המשפט קמא בהחלטתו כי קיימות סתירות באמרות המתלוננים, ואף עמד על כך כי ייתכן שיתקבלו ממצאים נוספים הנוגעים לאירוע, אשר עשויים להשליך על אשמתו של המשיב וכן להביא להגשת כתב אישום גם נגד המתלוננים. נגד העורר אכן קמה עילת מעצר כיוון שאין ספק שהחזיק בסכין ואף עשה בו שימוש חמור כשדקר את המתלוננים. עם זאת, באת-כוח המדינה אישרה בטיעוניה בפני כי אכן מתקיימת חקירה נגד המתלוננים. בשים לב לכך שהעורר הוכה ונפצע בידי המתלוננים, נוכח העובדה שהיו סתירות בגירסתם ועקב נוכחותם בזירה מצויידים במקל ובמוט אין לקבוע בשלב זה את משקלן הלכאורי של הראיות נגד העורר. זאת ועוד, בית המשפט אף עמד בהחלטתו על כך כי ייתכן שהשלמת החקירה תצדיק עיון חוזר בהחלטה. על רקע זה, נראה כי אמנם יש מקום לשקול מחדש את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. אשר על כן, אני מורה כי הדיון בעניין מעצרו של העורר יוחזר לבית המשפט המחוזי בבאר - שבע, על מנת שיבחן את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר אם וככל שתראה לו חלופה מתאימה, ובמידת הצורך אף יורה על הגשת תסקיר מעצר ביחס לעורר.

הערר מתקבל, אפוא, באופן חלקי לעניין בדיקת אפשרות של חלופה.