בש"פ 3450/05 מדינת ישראל נ. חדר דכה

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט חבש, ב"ש 4277/05) מיום 31.3.05, בו נדחתה בקשת העוררת להארכת מעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ונקבעו תנאי שחרור.

ב.כנגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ("החוק")), נסיון לשוד בנסיבות מחמירות (סעיף 403(ב) לחוק) וחבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329(2) לחוק). על פי כתב האישום, בתמצית, קשר המשיב יחד עם אחד סלם מטר (" סולי ") לשדוד אדם (" המתלונן ") באופקים. המשיב וסולי הגיעו לביתו של המתלונן עת החנה את רכבו בחניית ביתו; עמו ברכב ישבה אשתו. המשיב וסולי יצאו - כנטען - לעבר המתלונן ואשתו, איימו עליהם באקדח שלוף וצעקו עליהם שיביאו את הכסף, בעוד המתלונן ואשתו צועקים לעזרה. לשמע הצעקות יצא בנו של המתלונן מן הבית, והמשיב וסולי ירו לעברו, פצעו אותו בירכו ונמלטו מן המקום.

ג.בית המשפט המחוזי דחה את בקשת העוררת להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו נקבע, כי אין די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

ד.בהודעת הערר טוענת העוררת כי בעדותו של אחמד ג'אבר, אשר אמור היה לתקן את מכונית "מזדה 3" השכורה שעל פי הנטען שימשה את המשיב וסולי בזמן השוד, וכן בעדויותיהם של סלים ושירין, אחיו ואחותו של המשיב, יש כדי לבסס ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. נטען, כי בעדותו של אחמד ג'אבר ישנם פרטים מוכמנים אשר לא יכולים היו להיוודע לו אלא מהמשיב ומסולי. כן נטען, כי ג'אבר מסר בחקירתו שהמשיב וסולי סיפרו לו ש"אנחנו ירינו... בדרום...יש אחד היה לו כסף... ירינו בכניסה לבית שלו... חאדר (המשיב – א"ר)...כן, וסולי". פרטים אלה, כך נטען, בסיוע העדויות הנוספות, ממקדים את אירוע השוד לאירוע נשוא כתב האישום. בהמשך לכך נטען כי ביצוע הירי במהלך השוד, וכן העובדה שהמעשים בוצעו, כנטען, בעת שהמשיב היה אסיר ברישיון ותלויות ועומדות כנגדו שתי תקופות מאסר על תנאי, יש בהם כדי להעיד על מסוכנותו.

ה.(1) בדיון חזר בא כוח המדינה והפנה לכך שלא היו בדרום מעשי שוד אחרים בעלי מאפיינים כאלה בתקופה הרלבנטית; כי אחמד ג'אבר מסר "על אבא או על הבן", ועל אירוע שהתרחש בכניסה לבית, וכן מסר אחי המשיב סלים על פגיעה ברגל, ואלה פרטים מוכמנים שלא היו ידועים אלא לנוגעים בדבר. לכך מצטרפות הודעות האחות שירין והאח סלים באשר לריב בין המשיב לבין סולי, השותף הנטען לעבירה; וכן מצטרפים לכך זיקתו של המשיב לטופס ההשכרה של המכונית, והעובדה שהקליע שהיה במכונית המאזדה (שהשוטר הנוגע בדבר תיקן את אפיונה ממאזדה 323 למאזדה 3, דבר שאליו נדרש בא כוח המשיב) נורה מן האקדח שבאמצעותו נפצע המתלונן. לשיטת המדינה, לראיות הקיימות הכוח הפוטנציאלי להרשעה.

(2) בא כוח המשיב הצביע על כך שזיהוי המכונית לוקה כאמור, שאין קונקרטיזציה של האירוע בהודעות האחות והאח, וכן שלל קיומם של פרטים מוכמנים בהודעות אחמד ג'אבר. כן הגיש טיעון בכתב שהוגש לבית המשפט המחוזי בהקשר לראיות, והמונה את השגותיו.

(3) עיינתי בתיק ובחומר הראיות. המדובר בשאלה שאינה פשוטה להכרעה, והשופט המלומד קמא נתן דעתו לנקודות הרלבנטיות. אכן החשד כלפי המשיב כבד ביותר: אני מסכים עם בא כוח המדינה, באשר לפרטים מוכמנים כגון תיאור קרבנות השוד כאב ובן וביצוע העבירה בכניסה לבית, שעלו בתחקורי אחמד ג'אבר (ישנו גם אזכור מקום השוד כ"דרום", אף כי אינו ברור די הצורך בהודעתו מ- 21.2.05, מה שאין כן מזכר רס"ר מאירי מ- 24.2.05) – גם אם חזר בו ג'אבר. הוא הדין לשיחות שתיארו שירין וסלים בין אחיהם לסולי שעניינן הודאת המשיב כי הוא עם סולי ירו על מישהו, ואזכור פציעה ברגל (חקירות שירין וסלים דכה מ- 16.2.05, מזכר איש המשטרה עופר בכר מ- 16.2.05); וכן מזכר מאירי בדבר שיחה עם אחמד ג'אבר מ- 21.2.05 ומזכרו מ- 5.4.05, ותמלול של חקירת אחמד ג'אבר על-ידי מספר חוקרים מ- 28.2.05. גם לא התרשמתי מטענת ההבדלים בין שני רכבי מאזדה, 323 מול 3, ועל פני הדברים מקובלת עלי הבהרת רס"ר מלכה, במזכר מ-30.3.05, כי המדובר היה במאזדה 3, אלא שתימה מדוע נמסרה הבהרה זו לאחר זמן רב. עניין הקליע הוא משמעותי, אך שאלה היא אם המקור שהביאו יובא להעיד. ואולם, כל אלה אינם פשוטים במובן הראייתי, והתלבטתי אם חומר הראיות עונה למבחני בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133, 147-148 (הנשיא ברק), קרי, "הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי המצוי בחומר החקירה ...". לאחר שהפכתי בדבר, סבורני כי ישנן ראיות לכאורה. אכן, המשיב מכחיש או שותק, והראיות אינן ישירות. ואולם, בהנחה כי יוכח שאכן שוד זה היה היחיד מסוגו באיזור בתקופה הרלבנטית, כי מה שתועד מפי אחמד ג'אבר וסלים ושירין דכה יתקבל על ידי בית המשפט, והפרטים המוכמנים יסייעו לכך – יש לכאורה פוטנציאל להרשעה.

(4) משעברנו – לא בקלות – את מחסום הראיות, יש לומר כי הבעייתיות בעוצמתן של הראיות מצדיקה בדיקתה של חלופת מעצר; בית משפט זה נדרש לא אחת למצבים שבהם עוצמת הראיות בעייתית וראוי לבחון חלופה, הגם שאילולא כן היה מוצדק מעצר עד תום ההליכים. ראו בש"פ 327/98 אלגאווי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ובש"פ 10178/02 חודיק נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט – כתארו אז – מצא); וכן בש"פ 11479/03 בנישווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופטת נאור). אכן, בענייננו קיימות עילות מעצר; המסוכנות נמדדת על פי העבירות לכאורה דהאידנא, וגם על פי עבר פלילי "מכובד" שצבר המשיב, אשר הגיע לגיל 30 אך הסתבך בעבירות פליליות מגיל 14 לרבות שוד, גניבה, פריצה ועליהן נידון למאסרים, אף לא קצרים. לפיכך, גם בהינתן ההתלבטות בתיק דנא יש מקום לחלופה שתבטיח את שלום הציבור, אף אם אינה מעצר בפועל, אך שתכלול מעצר בית: סבורני כי תנאי השחרור שנקבעו עד כה, שאיני מקל בהם ראש, אין די בהם לשם כך.

ו.יוזמן איפוא תסקיר מעצר, שיוגש עד יום 4.5.05, והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי שישקול חלופה, אשר תבטיח את הנחוץ, ואיני קובע מסמרות.